כשג'ייסון דנסן יוצא ערב אחד מביתו לדרינק קצר עם חבר ותיק שחוגג זכייה בפרס יוקרתי, הוא לא מצפה שהיציאה הקצרה הזו תהפוך את החיים שלו מקצה אל קצה. אבל בדרכו הביתה מהבר הקבוע שלו, דנסן, פיזיקאי מוערך שעזב את מעבדת המחקר התובענית לטובת לימוד פיזיקה בקולג' ולטובת חיי משפחה נוחים, נחטף על ידי אדם במסכה שלוקח אותו למתחם תעשייה נטוש, שם הוא מאבד את ההכרה.
כשהוא מתעורר, הוא מוצא עצמו בעולם זר לו. עולם בו הוא מעולם לא עזב את עבודת המחקר החשובה שלו, מעולם לא נישא לאשתו, ובנו מעולם לא נולד. האם עשר השנים האחרונות היו הזיה של מוח קודח משיגעון, או שמא האמת המבעיתה שונה לחלוטין?
כמי שעוקב אחרי בלוגים ואתרי ספרות רבים מחו"ל, הספר הזה קפץ לי לעין בכל הזדמנות אפשרית במהלך השנה האחרונה, ואם תגללו מעט למטה תוכלו לראות שבאמת קשה להתעלם מהספר הזה, עם הכריכה האדומה והכיתוב שנועד לבלבל את העין. נראה ש"חומר אפל" הצליח להיכנס לכל רשימת רבי מכר אפשרית בשנה החולפת ולמשוך את תשומת לבם של העורכים הספרותיים למיניהם, לצד בלוגרים ובלוגריות שידועים בחיבה שלהם לצילומי תקריב של ספרים לצד עלי שלכת וגרביים או מה שזה לא יהיה שהנוער של ימינו אוהב להתרפק עליו.
בסופו של דבר, לא יכולתי להמשיך ולהתעלם מהספר הזה והחלטתי שהגיע הזמן שאבחן בעצמי את התופעה. פתחתי את הספר בלי לטרוח אפילו לקרוא את התקציר, וצללתי לתוך העולם האפל של בלייק קראוץ' בלי יותר מדי שהיות או הכנות מיותרות.
אני לא יודע מה הייתה חווית הקריאה של אותם מבקרים שהיללו את הספר הזה בכל מקום אפשרי, אבל התחושה הראשונה שליוותה אותי מהעמוד הראשון הייתה אכזבה. כבר מהעמוד הראשון הבנתי פחות או יותר לאן הסיפור הולך לקחת אותי. שלא תבינו אותי לא נכון, אהבתי מאוד את הכיוון שהוא לקח אותי אליו, אבל הייתי שמח יותר להיות מופתע, מאשר להריח את הכוונות שלו מקילומטרים. כך, למעט הפתעה או שתיים, המשיכו החלקים הראשונים של הספר עם עלילה צפויה פחות או יותר, אם כי מהנה לקריאה וכתובה היטב, כך שלא היו לי יותר מדי תלונות.
ואז הגיע חלקו האחרון של הספר וטרף את הקלפים לחלוטין. אם עד לאותו הרגע היה לי מושג כלשהו לגבי מה שהולך לקרות, פתאום הגיע הטוויסט בעלילה שהפך את הספר הזה למשהו אחר לחלוטין, בלתי צפוי ומרגש. כן כן, קראתם נכון – מרגש. כי אין דבר יותר מרגש מספר מתח שמצליח להחזיק אותך על קצה קצהו של הכיסא כשהעיניים שלך מכוסות ואין לך שמץ של מושג לאן תקח אותך הדרך.
ועוד מילה על בלייק קראוץ'. שימו לב שלמרות שכתבתי פעם אחר פעם שהחלקים הראשונים של הספר היו (יחסית) צפויים מבחינתי, לא חשבתי לרגע לעזוב אותו. הכתיבה של קראוץ' הצליחה לתפוס אותי כבר במשפטים הראשונים ולא שחררה אותי עד נשימתו האחרונה של הספר, כשההבטחה שהופיעה במשפטים הראשונים הגשימה את עצמה ומחקה כליל את ההתרשמות הראשונית המאכזבת מעט שהתגלתה בתחילתו.
במילים אחרות, למרות ההתחלה הצפויה משהו, "חומר אפל" בהחלט מצדיק את ההייפ סביבו.
ארבע דלתות אפלות ודרך ארוכה מאוד הביתה
חומר אפל / בלייק קראוץ' / Crown Publishing Group (לא ידוע על תרגום צפוי של הספר לעברית)
נ.ב.
כפי שציינתי, לא הצלחתי למצוא אינפורמציה על תרגום צפוי של הספר לעברית, אז אם הסתקרנתם, אתם יכולים למצוא אותו בקישור הזה.
קראו גם:
לחובבי טוויסטים מפתיעים
אווירה יותר אפלה מזאת לא תמצאו
עוד ספר על מדענים שלוקחים את המחקר שלהם צעד או שניים קדימה
