בניגוד לקודמיו, החלק הספר השלישי בטרילוגיית 'משחקי הרעב' לא מצליח לשמור על המתח ואפילו מעט מייגע. ובכל זאת, אם כבר התחלתם לקרוא את הסדרה, אתם לא יכולים לוותר עליו.

הקפיצות בתנודות החלל והזמן במוחו של הסופר ההיפראקטיבי יכולות להוציא מדעתו עדר של פילים, אבל מי שמצליח לצלוח אותן מקבל ספר סאטירי שבועט באזורים הרגישים.

גם בספר המחווה שלה ל'שלושה בסירה אחת' ולתקופה בה הוא נכתב, קוני ויליס לא מוותרת על המסעות בזמן שהיא כל כך אוהבת. אולי זו הדרך שלה לקפוץ בעצמה בזמן.

דאגלס אדמס מצליח לשלב בספרים שלו מדע בדיוני, פילוסופיה עמוקה וסאטירה בריטית משובחת בצורה קלילה שלא תגרום לאף קורא לחוש בחילה קלה עקב פיטום יתר בפרטים טכניים.

כמו רבים לפניו, גם "עושים היסטוריה" מנסה לענות על השאלה- מה היה קורה אם. והוא עושה את זה בחן ובהומור שרק סטיבן פריי יכול להציג.

'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה' הוא הרבה יותר מסתם ספר. הוא קריאת תגר על הביורוקרטיה האנגלית, על החדגוניות ועל השפיות, והוא מעביר את הביקורת שלו בצורה הכי מטורפת שאפשר.