גון בן-ארי אוהב לשחק עם הכתיבה ועם המילים וזה ניכר בכל עמוד תוך שהוא מפרק את השפה ובונה אותה מחדש כדי ליצור אגדה מודרנית יפה, גם אם לא במונחים הקיצ'יים שלה.

עם דמויות לא אמינות ועלילה לא יציבה, 'בליץ' של קן ברואן לא מצליח אפילו להתקרב למטרה, שלא לדבר על לפגוע בה.

בניגוד למובטח בגב הספר, 'מכאן אני ממשיך' לא מצחיק עד דמעות. הדמעות אכן הגיעו, אבל דווקא ברגעים היותר כואבים של הספר.

הביקורת הנוקבת שמסתתרת עמוק בתוך 'גוף שני יחיד' לא חוסכת שבטה מהחברה הישראלית על שלל גוניה, אך עושה זאת בעדינות כזו, שהקורא לא מודע אליה עד הרגע האחרון.

מתחת לחזות החיצונית השיכורה מסתתרת בספר 'מוסקבה פטושקי' ביקורת קשה על המשטר והחברה הסובייטית של שנות השישים של המאה העשרים.

למרות כתיבתו הילדותית משהו, לבד בברלין מצליח להעביר את סיפורו הפחות מוכר של העם הגרמני באחת מהתקופות האפלות של ההיסטוריה.