"חברי לנארד" ממשיך את הקו הרגשי העמוק שהחל בספרו הקודם של ג'יימס פריי. הוא כותב עמוק מהבטן ומאזור החלציים וגורם לך להבין את הקשיים שהוא עובר ועד כמה העולם הזה לא הוגן לפעמים.

'חומר אפל' ו'סולאר' מנסים שניהם להכניס קמת סקס אפיל לעולמם האפרורי של הפיזיקאים. לא בהצלחה יתרה.

הדמויות ב'אנשים טובים' חד-ממדיות וחסרות את העומק שנחוץ על מנת ליצור עמן חיבור אמתי. עובדה בעייתית בספר שנשען כל כולו על האמפתיה לדמויות.

עשורים אחרי שנכתבה, יצירת המופת של ג'וזף הלר לא מאבדת גרם אחד של מקוריות ורלוונטיות, וממחישה יותר מכל יצירה אחרת את האבסורד שבמלחמה.

למרות מעמדו הקלאסי, 'עלובי החיים' יכול להתיש את הקוראים עם רשימה ארוכה של הסברים מיותרים. ובכל זאת, מדובר בקריאת חובה.

משהו בכתיבה המעט אגבית של ג'ון ויליאמס מצליח לשדוד את הנפש ולהחזיק אותה קרוב אליו עד סוף הספר, בעוד שגיבור הספר, על כל מגרעותיו, הוא בדיוק מי שאנחנו היינו רוצים להאמין שאנחנו.