אצל דיקנס אין תחומים אפורים, רק שחור ולבן. יש טוב וטהור או רע ומושחת עד היסוד. יש עניים מרודים ועשירים מופלגים. יש עצוב עד דמעות ומצחיק.

למרות ההפתעה הדרמטית בסופו, "תחת כנפך" מצליח לגעת בלבו של הקורא ולעורר רגשות כמוסים שמחברים אותו לדמות המתוסבכת שעומדת במרכזו.

הספר 'טוני וסוזן' מחולק בעצם לשני ספרים. סיפור המסגרת בו סוזן מתמודדת עם חייה ועם הקריאה, וסיפור המשנה אותו אנחנו זוכים לקרוא עמה. חבל שסיפור המשנה הוא הטוב בין השניים.

לא סביר שהספר 'חינוך סיבירי' ייכנס לפנתאון ספרי המופת של כל הזמנים, אבל הוא בהחלט שווה קריאה, ולו כדי להכיר את הקהילה המרתקת שהתפתחה בשולי ברית המועצות.

כיאה לסיפור המתרחש בראשית המאה העשרים, קצב התקדמות העלילה ב'ארתור וג'ורג' אטי מאוד, עובדה התורמת רבות להיכרות האינטימית של הקורא עם הדמויות.

ב'איך לדבר עם אלמן' החזות השקטה והשלווה של הפרוורים האמריקאים האמידים היא רק מסיכה לחיים האמתיים שמסתתרים בינות לקירות.