הנרי פרסטון סטנדיש נפל לאוקיינוס השקט. זה כל מה שקרה. בלי שום דרמה גדולה. בלי שום כוונת זדון. בסך הכל צירוף של כמה התרחשויות חסרות מזל שהובילו בסופו של דבר לכך שהוא יעבור במקום הלא נכון וברגע הלא נכון, יחליק על כתם שמן וימצא את עצמו בלב האוקיינוס כשהספינה ששכן לבטח בתוכה עד לפני שניות ספורות ממשיכה בדרכה בלי לשים את לבה אליו. וזהו. זה בעצם כל הסיפור. סיפורו של אדם אחד שמסלול חייו משתנה ברגע קטן של חוסר זהירות.
אבל זה לא כל הסיפור. כי אם זה היה כל הסיפור, כנראה שלא הייתי טורח לכתוב כאן עליו. אז למרות שזה כן (פחות או יותר) כל הסיפור, זה אפילו לא קרוב להתחיל לתאר אותו. כי גם אם אתם לא מרגישים את זה, סערה מתקרבת, לא מסוג הסערות האלימות שנוטות לתקוף ספינות בלב ים בסרטי פיראטים עתיקים. עם סערות כאלה אנחנו כבר יודעים איך להתמודד. הו לא. הסערה האמתית היא זו שמתרגשת בתוך ראשו של הגיבור ובראשו של הקורא את הרומן הצנוע הזה.
זהו סיפור קטן ואישי ועוצמתי שבלי להתפלפל יותר מדי מצליח להשאיר את הקורא חסר נשימה וחסר אונים. הוא קורע את לבו של הקורא ומפרק אותו לגורמים, כשעם כל עמוד שחולף, האופטימיות הזהירה שמלחשת באוזנו מתחילה לאבד מעט יותר ויותר מהחדות שלה. השפה פשוטה והיומיומית בה משתמש הרברט קלייד לואיס רק עוזרת לטוות את הקורים סביב לקורא שאינו חושד במאומה, וכשהוא מתחיל להבין על מה ולמה המהומה כבר מאוחר מדי. כל כולו כבר מושקע רגשית בספר הזה, בחיים שממשיכים במסלולם הרגיל ובאלה שמוסטים ממנו.
כמו רוב הספרים שיצאו במסגרת הפרויקט הנפלא הזה (ובואו נודה בזה, הוצאת זיקית לא הייתה סתם עוד הוצאה כי אם פרויקט ספרותי אידאולוגי מבורך), "האדון שנפל לים" הוא לא איזה רב מכר על זמני, כי אם יצירה אלמונית יחסית שאם לא הייתה מגיעה לידיה של ההוצאה, מן הסתם לא היינו שומעים עליה אף פעם. אני לא יודע אם הייתי מוכן לוותר על החוויה המטלטלת של הקריאה בספר הזה (עם כל הכאב שבה), ועל כן תודתי הכנה לאנשי ההוצאה.
לסיכום, יצירת מופת. חמישה כתמי שמן ואיש אחד בודד בלבו של אוקיינוס כחול.
האדון שנפל לים / הרברט קלייד לואיס / הוצאת זיקית / מאנגלית: יהונתן דיין
נ.ב
אל תוותרו על אחרית הדבר המבריקה של המתרגם יהונתן דיין
קראו גם:
עוד סיפור קטן ואישי ומושלם
אם זה לא מספיק כדי להרחיק אתכם מספינות
אוקיינוס מסוג שונה לחלוטין
