אחת השגיאות הגדולות של הרבה כותבים מתחילים ומי שחוטאים בכתיבה למגירה, היא הניסיון לפתח רעיון עליו תשען העלילה במקום לפתח את הסיפור עצמו. אני יודע שלא כל כך ברור מה אני מנסה לומר כאן, אבל נסו לדמיין לרגע את שני המשפטים הבאים – "יש לי רעיון מעולה לסיפור" ו"יש לי סיפור מעולה" – ואולי תבינו לאן אני חותר, כי בסופו של דבר מדובר כאן בשני דברים שונים לחלוטין. בעוד שהראשון מתמקד בייחודו של הרעיון, השני מתייחס למכלול שהופך את הסיפור למה שהוא. אם להקביל את זה לעולם ההייטק הישראלי, ההבדל בין השניים זהה לזה שבין חברת הזנק שמנסה לפתח רעיון במטרה לעשות אקזיט מהיר וחברה שמפתחת מוצר רציני במטרה להפוך לשם דבר בתחומה. או במילים אחרות, ההבדל בין האפליקציות Yo ו- Waze.
אני לא פוסל על הסף ספרים שנשענים על "רעיון מעניין" או "מפתיע" או פשוט – רעיון – אבל פעמים רבות ספרים מהזן הזה נופלים במלכודת והופכים לסיפורי פואנטה מהסוג שהיה חביב כל כך על או. הנרי. לא שיש בזה משהו רע. גם אני אוהב סיפור פואנטה טוב פה ושם, אבל לא אם הוא מתחזה למשהו אחר ורק בסוף מנחית עלי את "הסוף המפתיע" שחייב להגיע בסופו של דבר בסיפורים מהז'אנר המאוד ספציפי הזה.
לקלייר נורת' (קת'רין ווב) יש רעיונות מעולים לסיפורים, אבל מאחורי הרעיונות האלה מסתתרים סיפורים מעולים. כך היא מצליחה לדלג בקלות מעל משוכת הפואנטה ולהפוך את היצירות שלה למשהו מלא יותר כשהיא מפתחת את הרעיונות הבסיסיים שעליהם נשענים הסיפורים שלה ובונה מהם עולם מרתק ומפורט. היא לא מפחדת לצאת מגבולות הרעיון הבסיסי שלה ולחקור את האפשרויות והאתגרים שהוא מציב בעודה נכנסת עמוק לתוך ראשיהם של גיבוריה כדי להבין איך ייראה העולם מנקודת המבט הלא שגרתית שלהם. אם תרצו, היא חוקרת את המאקרו ברמת המיקרו, ולהיפך.
זה הספר השני של הסופרת הצעירה והמאוד פורה הזו שאני קורא, והשני שמבוסס על האפשרות שאדם כלשהו חי בצורה שונה מזו שאנחנו רגילים. אם ב"חמישה-עשר מעגלי החיים הראשונים של הארי אוגוסט" (המעולה, דרך אגב, כמו שתוכלו לקרוא כאן בביקורת הנרגשת שכתבתי עליו), היא נכנסה לראשו של אדם שחי את מחזור החיים שלו פעם אחר פעם, ב"הופעתה הפתאומית של התקווה" היא מנסה להבין איך ייראו חייה של בחורה שלא יכולה להישאר בתודעתם של אנשים.
אני מניח שהגיע הזמן שתכירו את הופ ארדן, גיבורת הספר "הופעתה הפתאומית של התקווה". אבל רק לזמן קצר, בגלל שברגע שדרכיכם תפרדנה אתם תשכחו שבכלל פגשתם אותה. ולא, זה לא בגלל שיש לה תווי פנים כאלה שהראש מסרב לזכור, אלא שהיא סובלת ממצב מיוחד שגורם לכך שאתם תשכחו שבכלל ניהלתם איתה כל אינטראקציה. אתם תמצאו את עצמכם יושבים ליד שולחן בבית קפה עם שתי כוסות קפה ריקות ולא תזכרו את מי שישבה מעברו השני של השולחן וניהלה עמכם דיון סוער (שיישכח גם הוא מזיכרונכם) על יסודות הפרטיות בעולם הטכנולוגי שאנחנו חיים בו. אתם אפילו לא תזכרו שניהלתם את השיחה הזאת, ובמידה ומשהו מהרעיונות שהיא הביעה במהלך הדיון דווקא נשאר עמכם, אתם תהיו משוכנעים שמדובר ברעיון מקורי שלכם.
כמו שאתם בוודאי יכולים לנחש, זו לא בדיוק התכונה הטובה ביותר עבור מי שרוצה להחזיק בעבודה מסודרת או במערכות יחסים לטווח ארוך. כך הופ נאלצת למצוא את דרכה בעולם לבדה, כאשר התקשורת הבינאישית העיקרית שלה (לפחות זו המתמשכת) מתבצעת דרך אמצעים דיגיטליים מאחר ואלה לא שוכחים אותה. דבר שלא מונע בעדה, כאאוטסיידרית מושלמת שמביטה על העולם מהצד, להעביר ביקורת על הדרך בה אנחנו חיים בעולם, ובעיקר על הטכנולוגיה שמקיפה אותנו.
כאן בעצם אנחנו מגיעים לאחד הגלגלים שמניעים את עלילת הספר הזה, כאשר הופ מתוודעת לתאגיד ענק שמפעיל אפליקציה שמבטיחה להפוך את המשתמשים בה למושלמים, אבל בו בזמן מרכז בידיו כוח רב מדי, וחמור מהכל – מצליח להרגיז אותה.
הרבה נקודות דמיון משיקות בין שני ספריה של קלייר נורת', אבל אולי החשובה ביותר היא הדרך בה היא מעניקה זוויות ראייה חדשות לשני מונחים אם ב"חמישה-עשר מעגלי החיים הראשונים של הארי אוגוסט" נורת' נתנה משמעות אחרת למושג חיי הנצח והמסע בזמן, ב"הופעתה הפתאומית של התקווה" היא ממציאה מחדש את מושג הרואה ואינו נראה. בגרסה שלה אין גלימת היעלמות או שיקוי סגול, כי אם המיסוך נעשה במוחם של הפוגשים באדם הבלתי נראה. בעצם, מדובר כאן בהקצנה פנטסטית של מה שרבים עשויים להרגיש בימים אלה של חשיפה טכנולוגית, בה דווקא פתיחת הגבולות בין בני האדם יכולה להוביל לעתים לתחושה שאף אחד לא רואה אותם באמת. אותם חשיפה יכולה גם להוביל להפרעה דיסמורפית (או לפחות להחמיר אחת קיימת), כאשר היא מתדלקת את רצונו של הסובל ממנה להיות מושלם, גם במחיר הזהות האישית הייחודית להם.
אבל גם אם מתעלמים לרגע מהאלגוריות שבספר והרבדים הנסתרים בו, מדובר בסופו של דבר בספר מעולה, גם אם מעט פחות טוב מקודמו.
ארבע פגישות ראשונות שנשכחות מהתודעה ונצרבות בעור במקביל.
הופעתה הפתאומית של התקווה / קלייר נורת' / יניב הוצאה לאור / מאנגלית: דנה טל
נ.ב.
השם של הספר מאבד כל כך הרבה מהמשמעות שלו כשהוא מתורגם לעברית. מצד שני, מזל שאנשי ההוצאה לא החליטו לעברת את שמה של הגיבורה הראשית לתקווה רק כדי לשמור על משחק המילים של הכותרת.
קראו גם:
עוד סופר שיודע איך להפוך רעיונות לסיפורים מעולים
פנטזיה אורבנית במיטבה
ואחת שנעלמה בדרכים קצת פחות קסומות
