אז זהו. זה הסוף. הספר השלישי בטרילוגיה לעד יהיה האחרון, אלא אם אתה ג'ורג' מרטין ואתה מחליט באמצע הכתיבה שאולי בא לך בכלל לכתוב סדרה של עשרים ספרים.
אבל סוזן קולינס היא לא ג'ורג' מרטין, ו'משחקי הרעב' הם לא 'משחקי הכס', למרות הקרבה בשם.
יסלחו לי מעריציה התיכוניסטים של קטניס וחבר מרעיהם, אבל לא מדובר כאן ביצירת מופת. הסדרה הזו היא טראש מהזן הנחות ביותר, ממש כמו תוכניות הריאליטי שהיא מתארת. טראש טוב, אבל עדיין טראש.
אז על מה בעצם המהומה?
את קטניס פגשנו לראשונה כשנבחרה לייצג את מחוז שתיים-עשרה ב'משחקי הרעב' הידועים לשמצה, מהם יכול לשרוד רק אדם אחד. בלי לחשוף יותר מדי ממה שעובר עליה, רק נרמוז שהסיפור מסופר בגוף ראשון, והמספרת היא הגיבורה, ושיש שני ספרי המשך. תסיקו מזה מה שאתם רוצים, רק אל תבואו אלי אחר כך בטענות על זה שגיליתי לכם מה קורה בספר, כי אני לא.
אני יכול להבין למה הסדרה הפכה לכזה להיט בקרב בני נוער. הגיבורה והמספרת היא בת גילם, מדברת בשפה שלהם ולא מסובכת מדי להבנה. היא מרדנית מטבעה וחזקה יותר מכל הסובבים אותה והכי חשוב, היא מנצחת. בספר הזה קטניס ממשיכה להיכנס לצרות כשמסביבה מתים עוד ועוד אנשים כשכל מה שהיא רוצה זה שיעזבו אותה לנפשה. אבל היא עושה את זה כמו שתעשה כל נערה בת גילה. היא בורחת, היא מסתתרת, והיא נמנעת.
בניגוד לשבחים ששפכתי על שני הספרים הקודמים, אני חייב להודות שהספר הזה היה קצת מייגע. קטניס נלחמת, קטניס בוכה, קטניס עצבנית, וחוזר חלילה. הסיפור מעניין רק בגלל שאחרי שקראת שני כרכים, אתה חייב לדעת איך זה נגמר.
לסיכום, ספר סביר אם כי פחות טוב מקודמיו.
שני צלמי וידאו ובמאי אחד.
עורבני חקיין / סוזן קולינס / כנרת בית הוצאה לאור / מאנגלית: יעל אכמון
נ.ב:
בקרוב יגיע לקולנוע הסרט הראשון בסדרה. נראה כמו עוד סרט עתיר אפקטים עם משחק רע, אבל בבלוג הזה לא עוסקים בביקורות סרטים, אז תהנו.
נ.ב.ב:
קטניס שולטטתתת!!!!!!1111
קראו גם:
עוד משהו על ילדים שבסך הכל רוצים לשרוד
לא צריך ללכת רחוק מדי כדי שהחיים יהיו קשים
ואחד על ילדים שיחיו לנצח
