איכשהו קרה שקראתי לאחרונה שני ספרים שעוסקים בפיזיקאים. בין שני הספרים אין כמעט שום דבר זהה חוץ מהניסיון שלהם להכניס קצת סקס אפיל לחלוקי המעבדה והכניסה המיותרת שלהם לפרטים בכל מה שנוגע לפיזיקת קוונטים, אבל החלטתי בכל זאת לאגד את שניהם תחת אותו פוסט. הסיבה הראשונה, לא רציתי לייגע אתכם בשני פוסטים נפרדים על ספרים שקשורים לתחום המדעי האפור הזה. הסיבה השנייה, הייתה לי אחלה כותרת.

אז שנתחיל?

חומר אפל

'חומר אפל' הוא ספר מתח, אבל הוא בעצם פרוזה. הוא על שני פיזיקאים, אבל בעצם על חוקר משטרה. הוא על החיים ועל זמן ועל ריבוי עולמות ועל פשע שלא היה, או שאולי כן. הספר הזה הוא הרבה דברים.

אני יכול להגיד לכם מה הוא לא. טוב. הוא לא כל כך טוב. הוא יומרני והוא מתחכם והוא מעצבן והוא לא זורם. דווקא ברגע היחיד שבו הקורא אמור להרגיש מתח מסוג כלשהו שיגרום לו להיצמד לדפים הכתובים כדי להבין מה הלאה, מצליחה הסופרת לגרום למין תחושה לא נעימה שגורמת לך לרצות לעזוב את הספר לאנחות ושיסתדר לבד החלאה.

בסופו של דבר, הספר סביר, אך בהחלט לא מצדיק את היומרות שלו.

שלושה מאיצי חלקיקים, אבל בלי שום תוצאות חותכות.

חומר אפל / יולי צה / הוצאת כתר / מגרמנית: דפנה עמית

נ.ב:
גרמנית היא שפה קשה. גם עברית לא קלה במיוחד, אבל כשאני קורא ספר שתורגם לעברית ועד העמוד העשרים וחמישה שלו אני נתקל לפחות פעמיים בשגיאות חמורות הנוגעות למין של עצמים או בלבול בין צורת רבים ליחיד, קשה לי לסלוח.

סולאר

הספר 'סולאר' של איאן מקיואן מספר על פיזיקאי זוכה פרס נובל בשם מייקל בירד שהחיים שלו די עלובים והוא מנסה בצורה זו או אחרת להציל את העולם מהתחממות גלובלית שתחריב אותו ותשים קץ לאנושות.

לא אשקר לכם, אם האנושות מזכירה ולו בקצת את הגיבור של הספר הזה, לא הייתי מתנגד שתגיע לקיצה. מקיואן יצר כאן דמות של אדם שחצן, בוגדני, מכוער, נהנתן, אגואיסט ואופורטוניסט שלא הייתם רוצים להזדהות אתו בשום שלב של הספר. הוא חי על תהילת עבר ואין לו שום בעיה עם זה, וגם כשהוא כן מנסה לעשות משהו למען העולם, הוא עושה את זה ממניעים אנוכיים ובדרכים לא כשרות במיוחד.

סיימתי את הספר בזעם והטחתי אותו על השולחן כשאני גורם לכל החתולים בבית לקפוץ בהיסטריה לכל הכיוונים. אני לא יודע למה המשכתי לקרוא אותו עד סופו. בעיקר מכוח האינרציה.

לסיכום, בזבוז זמן מוחלט.

אפילו לא גל אלקטרומגנטי אחד.

סולאר / איאן מקיואן / הוצאת עם עובד / מאנגלית: מיכל אלפון

נ.ב:
אבל העיצוב של הכריכה מעולה.

נ.ב.ב:
שני הסופרים טרחו להפליג בתיאורים ארוכים לגבי התיאוריות המדעיות הפיזיקליות שהגיבורים שלהם חוקרים במהלך חייהם. אז ח"ח על המחקר ועל הכניסה לפרטים, אבל בחייכם, אם זה לא חשוב ומהותי במאת האחוזים לסיפור, למה לבלבל את הקוראים עם עובדות?

קראו גם:
עוד ספר עם גיבור בלתי נסבל
לפעמים הכריכה טובה יותר מהספר
מי אמר הגהה ולא קיבל?