טריסטן ת'ורן גדל בכפר חומה. שם מוזר לכפר אנגלי, אבל הוא נקרא כך על שם החומה שעוברת בו. בחומה יש שער שאף אחד לא עובר בו אף פעם.
כמעט אף פעם.
באחד הלילות בעוד טריסטן מלווה לביתה את ויקטוריה פורסטר, בה הוא מאוהב זה מכבר, הוא מבטיח לה שיביא לה את הכוכב שראו נופל לפני מספר רגעים ומחלץ ממנה הבטחה כי בתמורה לכך תינשא לו. הוא יוצא למסע בעקבות הכוכב שנפל הרחק בצדה השני של החומה, אי שם בממלכת הפיות, שם הוא נתקל ביצורים מוזרים, הרפתקאות משונות וכמובן שאי אפשר בלי איזה מכשפה או שתיים.
זהו סיפור אהבה ומסע התבגרות שמשנים את חייו של הגיבור מקצה אל קצה, וכמו כל ספריו של גיימן כתוב נהדר.
ניל גיימן יודע לפלס טוב מאד את דרכו בנפתולי עולם הפנטזיה. הוא מצליח להכניס אפלוליות לייט, מוות, כישוף והמון הומור שחור לכל הספרים שלו בלי לחזור יותר מדי על השטיקים הרגילים ולהפוך לצפוי, בניגוד לסופרים רבים אחרים בז'אנר.
הדבר היחיד שמפריע לי בכל פעם שאני קורא את 'אבק כוכבים' (והיו הרבה כאלה) הוא הסוף. לא בדיוק הסוף, אלא מה שקורה לפניו. אי שם בפרקים האחרונים אני תמיד מרגיש שנמאס לגיימן לכתוב את הספר הזה והוא ממש רוצה להגיע כבר לאנשהו. פתאום הקצב מתגבר בלי שום סיבה נראית לעין והוא רץ קדימה עד שהוא מגיע לנקודה שהוא חיכה לה ומאט חזרה. קצת כמו רץ מרתון שמצד אחד חייב לשמור כוחות למירוץ, אבל רואה שמישהו מתכנן לעקוף אותו במאה המטרים האחרונים.
סך הכל ספר מקסים, אם כי לא הטוב ביותר של גיימן.
ארבעה כוכבים נופלים.
אבק כוכבים / ניל גיימן / אופוס הוצאה לאור / מאנגלית: אורנית שחר
נ.ב:
ראיתי את הסרט ולא התרשמתי במיוחד.
סתם, הייתי חייב לפרוק.
