אל הספר 'איך לדבר עם אלמן' הגעתי אחרי שקראתי את ספרו האחרון של ג'ונתן טרופר 'מכאן אני ממשיך'. ראיתי אותו בחנות הספרים וזכרתי כמה נהניתי מהכתיבה שלו, כך שאף בולדוזר לא יכל לי בדרכי לקופה עם הספר ביד.
כדי לא להשאיר אתכם במתח, אסיים עם זה כבר עכשיו. לא התאכזבתי.
הספר מתאר את התמודדותו של דאג פארקר, בחור בן 29 שגר אי שם בפרוורים, עם מותה של אשתו שנתיים לאחר נישואיהם. הסיפור מתחיל כשנה לאחר מותה, כשסביבתו הקרובה מתחילה לצפות ממנו להפסיק להתאבל על אבדן אהבת חייו ולהתחיל מחדש, ולא באמת משנה להם עם הוא מוכן לכך או לא.
כך יוצא שדאג צריך להתמודד עם אמו ואחותו התאומה שמנסות למצוא לו שידוך חדש, עם אחותו הצעירה שמתכוונת להתחתן עם החבר הכי טוב שלו, עם הסוכן שלו שמנסה לדחוף אותו בכוח לחתום על חוזה לכתיבת ספר חדש ועם הבן החורג שלו- בנה המתוסבך בן השש עשרה של אשתו המנוחה שצריך גם הוא להתמודד איכשהו עם האבדן.
מעל לכל, הוא צריך להתמודד עם המבטים מלאי ההזדהות והרחמים שנשפכים עליו מכל כיוון.
ג'ונתן טרופר מתעסק בספריו לא מעט במערכות יחסים משפחתיות ובחיי הפרוורים. אצלו (כמו במציאות) אין משפחות מושלמות. האמהות של גיבורי שני הספרים שתלטניות וחזקות מאד, האב הוא הדמות הפחות דומיננטית ומערכות היחסים בין האחים מורכבות עד בלתי אפשריות. החזות השקטה והשלווה של הפרוורים האמריקאים האמידים היא רק מסיכה לחיים האמתיים שמסתתרים בינות לקירות.
יש כמה רעיונות שטרופר מתחיל בספר הזה ומפתח הרבה יותר ב'מכאן אני ממשיך', ובאמת היו רגעים שהרגשתי כאילו אני קורא את אותו ספר, או לפחות הקדמה לו, רק עם דמויות אחרות וסיפור מרכזי שונה. כמו כן בדומה לספר 'מכאן אני ממשיך', גם כאן הדמויות שנונות מאד ולעתים מידי, אך משום מה זה הפריע לי הפעם הרבה פחות. איכשהו, הדמויות בספר משתלבות הרבה יותר טוב עם מה שיוצא להן מהפה.
לסיכומו של עניין, ספר נהדר.
ארבעה מטוסים ממריאים ורק אחד נוחת.
איך לדבר עם אלמן / ג'ונתן טרופר / כנרת, זמורה-ביתן מוציאים לאור / מאנגלית: קטיה בנוביץ'
נ.ב:
מכל הדמויות בספר, אביו של דאג שבה את לבי. הסופר הצליח לגרום לי לראות אותו דרך העיניים של בנו בצורה מדהימה.
