הוארד ו. קמבל הבן הוא לא הגיבור שהייתם רוצים להזדהות אתו. מחזאי אמריקאי שהפך במהלך מלחמת העולם השנייה לתועמלן נאצי מהזן הבזוי ביותר, אתם בטח יכולים למצוא לעצמכם גיבור ראוי יותר. תכניות הרדיו שלו, שהיו מכוונות בעיקר לשומעים האמריקאים מעבר לים, נטפו ארס כלפי יהודים, קומוניסטים וכל מי שהמשטר ראה לנכון לשנוא וטפטפו את הרעל עמוק לאזניהם של המאזינים. אבל גם בתוך הרייך השלישי הדברים שלו הצליחו לחדור לתוך מוחו השטוף של ההמון בדמות משפטי מפתח וסיסמאות שהחדיר לנאומים של הפיהרר והעמיקו את האחיזה הטוטליטרית בעם.
את סיפור חייו כותב לנו הוארד ו. קמבל הבן מתאו בבית הכלא הישראלי, בו הוא ממתין למשפט על פשעיו כנגד האנושות. באחד התאים הסמוכים יושב אחד, אדולף אייכמן, אולי שמעתם עליו. גם הוא משחיז את העט שלו על הדפים ומספר את סיפור חייו ושואל את עצמו שאלות הרות גורל כמו, האם עליו למצוא סוכן ספרותי עכשיו שהוא הופך לסופר. אבל כאן מסתיים הדמיון בין השניים, בעיקר בגלל שהתדמית הנאצית שהוארד ו. קמבל (הבן) טיפח במהלך שנות המלחמה הארורות הייתה רק כיסוי לתפקיד המפתח שלו כסוכן אמריקאי וכצינור להעברת מידע לכוחות הברית הישר מלבו המחבק של הממסד הנאצי.
כמו רוב הספרים של קורט וונגוט, גם "אמא לילה" גולש מהר מאוד למחוזות האבסורד, כשאנחנו נחשפים לדרך בה מתגלגלים חייו של קמבל (הבן) ולעוד ועוד דמויות בלתי אפשריות וחד פעמיות, שרק מוחו הקודח של קורט וונגוט היה יכול להמציא.
זהותו של האדם תופסת מקום חשוב מאוד ביצירה הזו. האם הזהות נקבעת על פי הדרך בה נתפש האדם על ידי הבריות? או שמא הוא יכול לבחור את זהותו ולהחליף אותה כאוות נפשו, כאילו הייתה גרביים משומשות? גיבורו של הספר הוא לא היחיד שמשחק דמות שאינה תפורה במאה אחוזים לפי מידותיו, גם אם הוא עצמו שחקן מהסרטים. מה שמוביל בסופו של דבר לשאלה הסופית – האם בעצם התחזותו לנאצי כל כך מושלם, קמבל הפך בעצמו לנאצי וראוי לעונש על כך, או שדווקא שליחותו הסודית היא זו שצריכה להכריע את הכף? כמו כן, האם אתה יכול לבטוח במי שמשחק בתפקיד של מי שעומד לצדך? האם יכול האויב שלך להיות האדם היחיד שאתה יכול לסמוך עליו?
הרבה קוראים לא מצליחים להתחבר לטירוף שבספרים של וונגוט. אני מודה שגם אני לא שרדתי חלק גדול מהספרים שלו, אבל דווקא הספר הזה מצליח לשמור על טיפה של שפיות בתוך הטירוף שבמלחמה ובשנאה ובתוך כך להיות הרבה יותר נגיש ומובן מהאחרים (אהמ, ארוחת בוקר של אלופים). אבל זה לא הופך אותו לטוב מהם. עד כמה שהוא מהנה ומשעשע ולעתים מעורר השתאות, "אמא לילה" יכול להיות ילדותי לפעמים. ילדותי מדי. אבל זה גם לא הופך אותו לספר רע. ההיפך הוא הנכון. על כל מגרעותיו הפעוטות, "אמא לילה" הוא הספר היחיד של קורט וונגוט שאני חוזר אליו אחת לתקופה, ומופתע בכל פעם מחדש מהרעננות והאופטימיות המוזרה שנושבת מהדפים שלו.
מוסר ההשכל של הסיפור הזה? מלחמה זה מחורבן. עוד מוסר השכל? כשאתה מת, אתה מת. לא משהו שלא ידענו, אבל מדי פעם נחמד שמישהו מצביע על המובן מאליו.
ספר חובה לחובבי וונגוט. רשות לכל השאר. שלושה נאומים חוצבי להבות וסיפור אהבה אחד.
אמא לילה / קורט וונגוט / זמורה, ביתן, מורן הוצאה לאור / מאנגלית: אבירמה גולן
נ.ב
ניק נולטי גילם את הוארד ו. קמבן הבן בצורה מושלמת בגרסה הקולנועית לספר משנת 1996.
קראו גם:
מלחמה זה חרא
עוד על כוחן של המילים
וכרגיל כשמדברים על גרמניה, מה היה אם?
