לשם שינוי, אתחיל הפעם מהסוף. המילה הכתובה לא זרה לניר ברעם. המילים כמו יוצאות תחת ידיו בניגון מלא עושר ואושר בשל היותן שייכות למשפחה כל כך טובה. ניר ברעם כותב יפה. התיאורים שלו מלאים ליריות מתמשכת שמותחת את החוויה לקצה היכולת שלה תוך ניסיון להעמיק את החיות של האותיות שמתרוצצות להן חסרות מעש על הדף. לניר ברעם יש סגנון כתיבה ייחודי. דבר שחסר כל כך אצל סופרים ישראלים רבים, בעיקר בני דורו של ברעם. ניר ברעם היה יכול להיות משורר מעולה.

קראתי את הספר 'אנשים טובים' מתחילתו עד סופו תוך מאמץ עצום מצידי. פעמים רבות מספור הנחתי אותו בצד וחשבתי לוותר, אבל התקווה והציפייה שמשהו יקרה גברו עלי ונכנעתי לעוד ניסיון לצלוח עוד עמוד או שניים לפני שאני זונח אותו לאנחות.

הספר מעמת שתי דמויות בשתי מדינות שונות שעובדות לא מעט על מנת לשכנע את עצמן שמה שהן עושות הוא בסך הכל הרע במיעוטו. פרסומאי בגרמניה הנאצית ששואף לגעת בכוכבים ותוך כדי כך מנסה לפלס את דרכו במסדרונות משרד החוץ של הרייך, וצעירה לנינגרדית שמנסה למצוא דרך להציל את אחיה הצעירים שנייה לפני שהמשטר הסטאליניסטי מוקיע את משפחתה ושולח את כל הנוגעים בדבר לגולאג הראשון שיקרה בדרכם.

אני יודע שזה נשמע כאילו יש כאן סיפור מעניין, ואכן, מאחורי הקלעים קורים הרבה דברים, אבל משהו חסר בספר הזה. קשה לי להסביר מה כל כך הפריע לי בו. משהו בתחושה הכללית הלא נעימה שהספר משרה, בשילוב עם הציפייה שיקרה משהו, כל דבר, שאולי יחיה קצת את הסיפור. שלא תבינו אותי לא נכון, קורה בספר הרבה, אבל תמיד בצורה מעט אנמית ומרוחקת שמורידה קצת את הדרמה מהעניין.

ניר ברעם כותב ממש יפה, אבל הדמויות שלו חסרות עומק ברמה כזו שהייתי נותן לילדים בני ארבע לשחות בהן בלי ליווי מבוגר. הוא מספר לנו מה מניע אותן, ומנסה להכניס קצת קונפליקטים בחיים שלהן, אבל החד-ממדיות הזו שלהן לא נשברת. אולי זה מה שהיה חסר לי בספר הזה, קצת דיסוננס פנימי של הדמויות. גם כשהדמויות שלו מתנהגות בצורה שלכאורה אמורה ליצור איזה שהן בעיות פנימיות עמוקות בתפיסה שלהן את המציאות, נדמה כאילו הכל עובר מעל ראשיהן והן ממשיכות בקו שהתווה עבורן המספר בלי לשאול יותר מדי שאלות.

לסיכומו של עניין, ספר למיטיבי לכת שאוהבים שפה יפה וכתיבה לירית מתנגנת על חשבון הדבר האמתי.

שתי מדינות טוטליטריות ומצעד אחד.

אנשים טובים / ניר ברעם / ספריה לעם – הוצאת עם עובד

נ.ב:
לא אשקר לכם. גם את העיצוב של הכריכה לא אהבתי יותר מדי.

קראו גם:
על אנשים שחיים בגרמניה הנאצית ומחליטים לעשות מעשה
קלאסיקה אמתית על החיים במדינה טוטליטרית
גם בספר הזה לא קורה יותר מדי, אבל במקרה הזה מדובר ביצירת מופת