'עימות המלכים', ספר ההמשך ל'משחקי הכס' לא מאכזב לרגע, למרות בחירות תמוהות של ההוצאה הישראלית.

בניגוד לספרי פנטזיה אחרים, משחקי הכס מציג עולם ימי-בייניימי הזהה כמעט לחלוטין לעולמנו, בעוד שהתככים שבצמרת הם הסיפור האמתי כשהפנטזיה מתבלת ברקע את העלילה.

'משפחת רדלי' הוא ספר חמוד, אבל חמוד אפל, כמו חתול שחור שמגרגר בעונג בזמן שאתה מלטף אותו שנייה לפני שהוא שורט לך את היד ומשלח אותך לחדר מיון.

"התלקחות", הספר השני בטרילוגיית משחקי הרעב, עומד בכל הציפיות ממנו ואף למעלה מכך, עם גיבורה אמינה ומרגשת שנקלעת לעולם עוין במיוחד.

'ההיסטוריונית' אינו עוד ספר אימה רווי דם, כי אם כזה שהאימה מחלחלת בו לתוך מחזור הדם של הקורא ולא מאפשרת לו להפנות מבט גם כשהוא חושש ממה שצפוי לו בהמשך.

האגדות של ניל גיימן מצליחות להיות אפלות, משעשעות, רגישות ועוקצניות בעת ובעונה אחת בלי שתורגש צרימה. 'אבק כוכבים' לא יוצא דופן ברשימה, לו רק לא היה מאבד הסופר את סבלנותו לקראת הסוף.