הספר 'בליץ' של קן ברואן מנסה להעביר את סיפורה של תחנת משטרה כושלת המאוימת על ידי רוצח סדרתי התוקף שוטרים. תוך כדי, מנסה ברואן להעביר את תחושת התסכול של השוטרים מעבודתם ואת ההשפעה של העבודה המסוכנת והמפגשים הקשים של השוטרים עם הרוע האנושי על חייהם.
קן ברואן מנסה להעביר כל זאת במבט סרקסטי ואולי אפילו תוך שימוש בלא מעט הומור שחור.
מנסה אבל לא כל כך מצליח.
זה היה יכול להיות ספר טוב אם הוא לא היה שטחי כל כך. העלילה מלאת חורים וקופצת מסיפור לסיפור בלי לתת יותר מדי רקע להתרחשויות שלמען האמת לא כל כך מעניינות. אז יש לנו את רוצח סדרתי שהמניעים שלו ילדותיים ולא מספקים, יש לנו שוטר טוב אבל מושחת, יש שוטר אלכוהוליסט ושומו שמיים! שוטרת שחורה שמנהלת מערכת יחסים עם צעיר נאצי!
הדמויות עצמן לא אמינות וסובלות מאי-יציבות. ברנט, החוקר המוערך ביותר בתחנה מתואר כסוציופת אלים, אך פתאום מתגלים אצלו צדדים רכים יותר בלי כל הסבר לשינוי הפתאומי. השוטר רוברטס שמתבשר בתחילת הספר שאשתו נהרגה בתאונת דרכים נכנס לדיכאון, ואחרי מחווה קטנה של אחת מעמיתותיו יוצא מזה כאילו לא היו דברים מעולם. הרוצח, שכבר בכריכה האחורית אנחנו מגלים את זהותו ומניעיו, מתואר לעתים כשתיין, טיפש וחסר כל יציבות נפשית/רגשית ולעתים כפסיכופת קלאסי שיודע להפעיל מניפולציות על המשטרה ולהערים על אויביו בתחכום וביציבות נפשית שלא יביישו את גדולי ההוגים.
הספר מנסה יותר מדי לזעזע בלי לצקת לתוכו מספיק תוכן שיגבה את כל הגועל.
עוד דבר שהציק לי: בין כל פרק לזה שאחריו מובא ציטוט של אישיות כלשהי בפונט גדול ודרמטי. חוץ מפעם או פעמיים לא מצאתי כל קשר בין הציטוט או האישיות שצוטטה לבין הספר. אם הסיבה היחידה לכך היא כדי לגרום לספר להיות עבה יותר, המטרה הושגה. אם הייתה מטרה אחרת היא פוספסה אי שם בין הרעיון לביצוע.
לסיכום, 'בליץ' מאת קן ברואן- רעיון טוב שמבוצע רע.
פטיש וחצי. אפילו לא קילוגרם אחד יותר.
בליץ / קן ברואן / הוצאת סלע ספרים / מאנגלית: מעין זיגדון
נ.ב:
עוד ספר שמשווק כמותחן למרות שהוא ממש לא. אחד הדברים היחידים שקן ברואן לא ניסה לעשות בספר הזה היה לכתוב מותחן. זהו ספר פרוזה, אך גם ככזה הוא לא כל כך טוב.
