קרוב לעשר שנים חיכו המעריצים של הספר "בשורות טובות" לעיבוד הטלוויזיוני המובטח שלה. טוב, אולי 'חיכו' היא לא המילה הנכונה במקרה הזה. הם חששו, דאגו, כססו ציפורניים עד העור וחזרה, הרגישו מלאי תקווה וחרדים מהעתיד בו זמנית, ועוד כמה תחושות קיצוניות מזן זה או אחר. אבל בניגוד לכמה אנשי ציבור שטובלים את ידיהם בקלחת, אנחנו לא כאן כדי לגנות את הקיצוניים משני הצדדים, בעיקר בגלל שכל התחושות האלה מוצדקות לחלוטין בכל פעם שספר מוצלח זוכה לטיפול טלוויזיוני – בטח כשמדובר ביצירה ספרותית אהובה כל כך.
הסיפור, על רגל אחת – מלאך ושד המוצבים על כדור הארץ מנסים למנוע את סוף העולם בניגוד לדעתם של הממונים עליהם בקומדיית טעויות מטורפת. אם להוסיף את הרגל השנייה לתמונה, אפשר להגיד שמעורבים בסיפור כלב גיהינום אימתני, ארבעה רוכבי אפוקליפסה, מלחמת טוב ברע וילד אחד, שהוא לגמרי במקרה בנו של השטן.
אחרי העיבוד (המאכזב לטעמי) לספרו "אלים אמריקאים", דרכו של "בשורות טובות" למסך הייתה קצרה יחסית. הפעם, מלאכת הכתיבה נשארה לגמרי בידיו של ניל גיימן, והתוצאות מדברות בשטח – ברמה התסריטאית, מדובר באחד העיבודים הטלוויזיוניים הכי נאמנים למקור שיצא לי לראות בשנים האחרונות. זה לא אומר שהתסריט זהה במאה אחוזים לספר, יותר לכיוון 85% (לא מגובה בנתונים מדעיים, אבל תסמכו עלי), אבל גם הקטעים שלא מופיעים בספר המקורי מצליחים לשמור על רוחו ואף להוסיף ליצירה הטלוויזיונית (סצנת תיבת נוח, לדוגמה, היא אחת האהובות עלי בסדרה).
מזמן לא נהניתי כך מסדרת טלוויזיה. כלשהי, בלי קשר להיותה עיבוד טלוויזיוני לספר שאני אוהב. דיוויד טננט (דוקטור הו, ג'סיקה ג'ונס) ומייקל שין (הסקס של מאסטרס) שמשחקים את השד קראולי והמלאך אזירפאל (בהתאמה), מצליחים להעביר את מערכת היחסים המיוחדת של היריבים/חברים, יש מי שיאמרו אפילו – אוהבים, בצורה נהדרת, אבל הסדרה לא נשענת רק על ההופעה המושלמת של השניים האלה, וגם צירי העלילה הנוספים של הסיפור עוברים בהצלחה למסך הקטן, לא מעט בזכות ההערות של פרנסס מקדורמנד בתפקיד אלוהים.
אם הגעתם עד כאן, אתם עשויים לחשוב שמדובר ביצירה מושלמת. האם זו האמת? אני מתאר לעצמי שמדובר בעניין סובייקטיבי מאוד. לטעמי חסרו בה כמה צירי עלילה ודמויות שהוסיפו מאוד לספר, ודמותו של שאדוול לא הייתה נלעגת מספיק, אבל גם אם מתייחסים לשתי ההערות הקטנוניות הללו בשיא כובד המשקל (שלא מגיע להן בכלל) אפשר להגיע למסקנה המתבקשת שמדובר בהפקה הטובה ביותר שאפשר לדמיין לסדרה הזאת. כזאת שמשאירה טעם של עוד, אבל לא באמת דורשת המשך (ובכך מונעת עונות הפקה מיותרת של עונות נוספות שיחרגו מקו העלילה הספרותי כפי שעשו Hulu לסיפורה של שפחה).
בקיצור, רוצו לצפות, ועדיף כמה שיותר מהר, למקרה שהעצומה שהקימה קבוצה של נוצרים שקוראים לביטול "בשורות טובות" בנטפליקס תצליח בדרך נס, למרות שמדובר בכלל בסדרה של אמזון.
נ.ב.
המיני סדרה הנפלאה הזאת רק גרמה לי להבין יותר כמה לא אהבתי את הגרסה הטלוויזיונית של "אלים אמריקאים", שכבר כמה חודשים אני תקוע באמצע העונה השנייה שלה בכל מיני תואנות שווא שכוללות בין היתר חסמים טכנולוגיים בזעיר אנפין בדמות ממיר האנדרואיד TV שלי שלא יודע לתקשר עם אמזון ומכריח אותי לחבר את המחשב לטלוויזיה כאילו היינו במעברה בשנות החמישים של המאה הקודמת. והנה, בשביל בשורות טובות מצאתי מהר מאוד את חדוות הנפש הדרושה כדי להקים את עצמי מהספה, ובשמחה הייתי גם מסובב מנואלה או שתיים אם זה מה שהיה צריך כדי להפעיל את הטלוויזיה.
