שלג שוטף את מרכז אירופה. חבורת כבשים מלחכות עשב בפינת האחו, ממש ליד הגדר הגבוהה שמפרידה בין התום והקלילות של הכפר לאפלוליות הפראית של היער. הם לא יודעות שגדר העץ והתיל הפשוטה הזאת היא הדבר היחיד שמפריד בינן לבין הגארו- המפלצת האימתנית. אך עד מהרה מתחילים להתגלות סימנים מדאיגים שמשהו לא כל כך טוב קורה פה, והעדר צריך להבין שאולי כדאי שידאג לעצמו.
אבל מה אתם דואגים? אלה לא כבשים רגילות. אנחנו מדברים כאן על הכבשים הבלשיות שפתרו את תעלומת הרצח של הרועה שלהן בספר הקודם של סוואן – 'גלנקיל' – מה זה כבר איזה גארו מסתורי בשבילן? איזה יצור מסוגל לעמוד בפני אותלו, המנהיג החזק וההגון של העדר, או מייפל החכמה, או כל אחד ואחד מהעדר המופלא הזה?
לאוני סוואן כותבת נהדר. היא מצליחה להעביר את התמימות של הכבשים בצורה כזאת שאתה שאתה מאמין לה שכך הן חושבות וזה נראה לך הכי הגיוני בעולם. היא בנתה שם דמויות מדהימות ומחזיקה חזק את האישיות של כל כבש וכבש. מה שהרבה סופרים שכותבים על אנשים כושלים בו, היא עשתה עם עדר או שניים.
הסיפור עצמו מצליח למתוח עד הרגע האחרון, וגם על זה מגיע לסופרת המצוינת הזאת ציון לשבח. בסופו של דבר, ספר מהנה, מותח וכתוב היטב.
חמש כבשים ועז אחת
גארוּ – מותחן כבשים ועזים / לאוני סוואן / ספרי לעם – עם עובד / מגרמנית: ארז וולק
נ.ב:
אם הייתי עז הייתי מגיש תביעת דיבה ייצוגית נגד סוואן. לעומת זאת, אם הייתי עז כנראה שהייתי עסוק מדי בשטויות.
