באמת שתכננתי לשבור את הרצף של ספרי שואה/גרמניה/נאצים, ואפילו הייתי כבר באמצע קובץ סיפורים של אליס מונרו כשנתקלתי בספר הזה ונאלצתי לדחות את הראליזם הנוקב של זוכת פרס הנובל הקנדית לטובת סאטירה נוקבת בכיכובו של גרמני משופם.
הרעיון פשוט. 70 שנים אחרי מותו, אדולף היטלר מתעורר בגרמניה שונה לחלוטין מזו שהוא הכיר. השמיים נקיים ממפציצים של בעלות הברית, הנוער לא מחונך כפי שהוא זוכר אותו, הקירות מלוכלכים ומלאים בכתובות גרפיטי לא ברורות והרחובות מלאים בזרים. כלומר, זרים ממוצא תורכי. כאילו שכל זה לא גרוע מספיק, נראה שאף אחד לא מזהה אותו, בעוד שמי שכן, לא שש להעניק לו את הכבוד הראוי למנהיגו של הרייך. למען האמת, כשהוא לא מקבל מבטים זועפים מצד הבריות, הוא זוכה לתגובות משועשעות של אנשים הטועים לראות בו קומיקאי שמחקה את הדבר האמתי במין ביקורת נשכנית.
כך יוצא שהפיהרר לשעבר מפלס במהירות את דרכו בעולם הסאטירה העכשווי והופך לתופעת רשת כשהסרטונים בכיכובו נחשבים לדבר החם ביותר בקרב הצעירים. הוא כובש חלקה אחר חלקה בתקשורת הגרמנית ומצליח לחזור ללבו של המיינסטרים.
כפי שהבנתם בוודאי מהכותרת, הוא חזר ובגדול. עם כל השטיקים והטריקים שהיו מנת חלקו, ולא, הוא לא נעשה נחמד יותר במרוצת השנים. הסוציופת שבו מתגעגע לימים בהם יכול היה לפקוד על האס.אס. לשלוח למחנות את כל מי שלא מסתדר לו בזווית של העין ותוהה לגבי האיכויות הגזעיות של המהגרים התורכים הסובבים אותו תוך שהוא חושב בסיפוק על ההצלחה הגדולה של פתרון הבעיה היהודית בגרמניה.
בהציבו את אדולף היטלר במרכז תשומת הלב של המאה ה-21, "הוא חזר" מציב מראה ביקורתית מול העם הגרמני ולא פוטר אותו מאחריותו למעשיו בעבר. ההיטלר שלו, שמסתובב במסדרונות רשתות הטלוויזיה והאינטרנטים הוא אותו אדולף היטלר שפלש לפולין וכבש את צרפת ופיקד על הפתרון הסופי (והוא אפילו די גאה בזה). הוא לא מתבייש להמשיך בדמגוגיה הגזענית שלו ולהטיף לשנאה ולהפרדה גזעית, רק שעכשיו הוא מתקבל בשעשוע. כקוריוז לא מזיק ששמור ל"צינור לילה" ולתכניות האינטרנט השונות. המסקנה המתבקשת היא שמי שהשתנה הוא העם הגרמני. שמי שאפשר את עליית הנאצים ואת הזוועות שלהם הוא אותו העם שלא מאפשר זאת כעת. ובכך הוא הופך לכתב אישום חמור מאוד כנגד החברה ש"רק מילאה פקודות".
הספר נע על קו התפר שבין סאטירה מושחזת היטב ובין גימיק שהולך צעד אחד יותר מדי. כשהוא מסופר מפיו של הצורר הנאצי ומתעכב על המחשבות הקטנוניות שלו הוא מנסה להגחיך אותו, אבל ספק אם ההיטפלויות הקטנות הללו עושות את העבודה. המפגש של אנשים מהעבר עם הטכנולוגיות של המאה ה-21 עמד בבסיסן של לא מעט קומדיות מצבים במהלך ההיסטוריה, והמקרה הפעם אינו יוצא דופן, אם כי זווית הראייה הגזענית של היטלר מספקת לספר את ייחודו שלו. דווקא הרגעים בהם הוא אומר את "האמת", כפי שהייתה יכולה לצאת מפיו של אדולף היטלר לו היה חי כיום בגרמניה, הם אלה שאמורים להוות את הסאטירה האמתית בספר, ואני מניח שעבור הקורא הגרמני הם אכן קשים לקריאה, אבל נראה שמשהו הולך לאיבוד במדד השנאה והדמגוגיה במעבר לעברית. ברגעים אחרים, לעומת זאת, הקורא יכול להרגיש את שערותיו סומרות ואת הצמרמורת מזדחלת במורד גבו כשנראה שכל העסק מאבד קצת שליטה.
בסופו של דבר, מדובר בספר לא רע, למרות שהסאטירה שלו קצת הולכת לאיבוד אי שם באמצעו.
שלושה צלבי ברזל ושפם אחד קטן.
הוא חזר / טימור ורמש / הוצאת סלע-מאיר / מגרמנית: אורי רדלר
נ. ב
רותם סלע, המייסד והעורך של הוצאת סלע-מאיר, הוא אחד המתנגדים הבולטים לחוק הספרים, בטענה שהחוק גורם לכך שאנשים כבר לא קונים ספרים וכי הוא גרם לכך שהספרות נעצרה. כדי לעקוף את החוק, הוא מציע את ספרי ההוצאה שלו בהחכרה למשך שלוש או חמש שנים במחיר הנמוך ביותר מעשרים אחוזים ממחיר השוק. אז אם אתם רוצים לקנות את הספר הזה במחיר מוזל, תוכלו לעשות את זה כאן.
קראו גם:
מי אמר נאצים ולא קיבל?
על מסע בזמן ועל ילדותו של היטלר
תראו: נאצים!
