אני מנסה לחשוב מתי היתה הפעם האחרונה שהרגשתי שעוד רגע הדמעות הולכות לפרוץ החוצה בגלל ספר. מתי בפעם האחרונה שמתי לב שהראייה הפכה עכורה בגלל איזה משפט שהצליח לגעת בעצב חשוף. מתי היה הרגע האחרון בו קלטתי שהפסקתי לקרוא ואני בוהה באוויר וחושב על מה שקראתי הרגע כשאני מנסה בכוח לעצור את הבכי, כי רבאק, יש לי שם לשמור עליו בעיר בזאת.
אז לפני שאתם קוראים למשטרת הגייז הקרובה לביתכם ולפני שאתם מסגירים אותי לאריה בן ארי לצורך חינוך מחדש, נסו לקרוא את הספר 'חברי לנארד', ספר ההמשך של 'מיליון רסיסים קטנים', ולשמור על עיניים יבשות לכל אורכו.
ב'מיליון רסיסים קטנים' ספרו האוטוביוגרפי המדהים של ג'יימס פריי, נרקומן ואלכוהוליסט לשעבר, תיאר הסופר את שהותו במרכז הגמילה שהציל בסופו של דבר את חייו. כמה מפתיע, אבל מסתבר שגם אחרי הגמילה החיים הם לא דבש ושושנים. ג'יימס הצעיר משתחרר לחופשי בעולם בו אין לו שום דבר לצפות לו ואין לו שום דבר שיחזיק אותו ואין לו שום דבר שיגרום לו להרגיש חי באמת והוא צריך להתמודד ככל הזמן עם הצורך הזה שבוער עדיין בעצמותיו. עולם בו אין לו אף אחד ואת המעט שהיה לו הוא מאבד והוא יכול לאבד עוד המון אם הוא לא יצליח לעמוד בפיתוי.
אבל זה לא לגמרי נכון, כי יש לו את לנארד. לנארד שפגש אותו לראשונה במרכז הגמילה, והחליט לאמץ אותו תחת חסותו. לנארד שהציל אותו כשניסה לברוח מהמרכז אל מוות כמעט ודאי. לנארד המאפיונר, שיעשה בשבילו הכל.
לנארד הוא לא הנושא של הספר הזה, אשר מלווה את פריי בשנים שאחרי הגמילה, אבל הוא בהחלט נוכח ברקע. הוא בא והולך ומשגיח על הגיבור מלמעלה כמו איזה מין מלאך שומר עם אקדח ומרצדס לבנה, מתעדכן בחייו של פריי ומופיע בדיוק כשזה צריך את עזרתו, אם בכסף או בחיוך או במילת עידוד. הוא שם. והוא לא הולך לשום מקום.
הספר כתוב בשפתו המיוחדת של פריי, וממשיך את הקו הרגשי העמוק שהחל בספר הקודם. הוא כותב עמוק מהבטן ומאזור החלציים ומעביר בבוטות את מה שיש לו להגיד ואת מה שהוא מרגיש, והוא גורם לך להבין את הקשיים שהוא עובר והוא גורם לך להבין עד כמה העולם הזה לא הוגן לפעמים והוא גורם לך להרגיש רע כשהוא רוצה שתרגיש רע, והוא עושה את זה טוב. עובדה שהוא הצליח לגרום אפילו לגבר בגברים שכמוני לרצות להתייפח כמו ילדה קטנה שמשכו לה בקוקיות.
לסיכום, ספר מושלם.
חמש דמעות, שתי מצבות וכלבה אחת בודדה.
חברי לנארד / ג'יימס פריי / הוצאת כנרת. זמורה – ביתן / מאנגלית: קטיה בנוביץ'
נ.ב:
כשאתם מגיעים לקטע בו לנארד ופריי מתיישבים במסעדה, עצרו הכל ולכו לאכול משהו. אין סיכוי שתשרדו את התיאורים של האוכל כשאתם על בטן ריקה.
קראו גם:
אם כבר מדברים על גמילה
הנה עוד כמה חברים טובים
והרי אי אפשר לדבר על אלכוהול בלי להזכיר את הספר הזה
