יש משהו בקריאה חוזרת של ספר אהוב שמזכיר את ההרגשה של חזרה הביתה אחרי נסיעה ארוכה. אתה מגיע למקומות המוכרים שמקדמים את פניך בברכה, אבל רואה אותם באור חדש.

אני בעד קריאה בקינדל ובמסך המחשב, בעד דפדוף בספרים באייפד ובטאבלט ובטלפון החכם, בעד האזנה לספרים מוקלטים ובעד קריאה במגילות קלף. לתפישתי, כל קריאה מכל סוג שהוא היא קריאה חיובית.

כמה נהניתי לחשוב על הרשימה הזאת ועל המילים הארסיות שאטיח בספרים הנלוזים שהצליחו להמאיס עלי במשיכת קולמוס את עצמם, את כותביהם, ולמען האמת, גם את מעריציהם.

הבעיה העיקרית במחסום קריאה, היא שאתה אף פעם לא יודע שאתה לוקה בו. אתה פותח ספר שנראה מעניין אבל אין לך סבלנות אליו. אחר כך אתה לוקח ספר ששמעת עליו ביקורות מהללות, ומנסה לצלוח אותו, ופתאום עוברים להם שבועיים והוא עדיין שוכב הפוך על השולחן, פתוח בעמוד שהשארת אותו.

סופרים הרשו לעצמם מאז ומתמיד לכתוב את האמת כפי שהם רואים אותה, וככל שהלשון מושחזת יותר והסאטירה חריפה יותר, מה טוב.

אפשר להגיד שהתמכרתי לעריכה אובססיבית של כל מה שאני כותב. אני כותב משפט ומעביר אותו לסוף העמוד, מחליף מילים בכל משפט לפחות ארבע פעמים, מחליף את הכותרת ומחזיר אותה כדי לראות אם זה נראה טוב יותר.