דמיינו שכונת פרוורים שקטה באחד הכפרים הקטנים של אנגליה. דמיינו את הוילות עם הגינות המטופחות והג'יפ בחנייה. דמיינו את הברביקיו בחצר, את צעקות הילדים שמשחקים כדורגל ואת חנות הממתקים הזאת שקיימת רק בפרוורים ובדמיונכם.
עכשיו דמיינו שבאחת הוילות המטופחות והרגילות למראה האלה גרה משפחה קצת פחות רגילה. משפחה שמסתירה מהעולם וגם מעצמה את טבעה האפל. עכשיו דמיינו את צעקות הילדים שמשחקים כדורגל הופכות לזעקות אימה.
זאת נקודת המוצא בספר המצחיק/מותח/נוגע ללב הזה.
מאט הייג הצליח לסקרן אותי כבר בפסקה הראשונה. הוא יוצר מתח וציפייה שלא מתבדה גם ברגעים הפחות חזקים של הספר. בכוונה אני אומר "פחות חזקים" ולא "חלשים", כי אין באמת רגעים חלשים בספר הזה.
בעזרת הומור שחור והמון כישרון הוא מצליח לבנות דמויות ועולם מציאותיים כל כך אך עם זאת כל כך שונים ממה שאנחנו רגילים למצוא בז'אנר האימה לייט. אימה לייט, כי זה לא באמת סיפור אימה. אני אפילו חושב שזה לא יהיה קיצוני מדי לומר שזה אחד הספרים החמודים שקראתי לאחרונה, אבל חמוד מהצד הטוב של המתרס. חמוד אפל, כמו חתול שחור שמגרגר בעונג בזמן שאתה מלטף אותו שנייה לפני שהוא שורט לך את היד ומשלח אותך לחדר מיון לפגישה עם חוט ומחט אצל הכירורג.
שילוב נהדר בין אימה, מתח, סאטירה וסיפור התבגרות נוגע ללב.
חמישה עותקים של המדריך למתנזר ובקבוק של איזובל מבציר 1984.
משפחת רדלי / מאט הייג / ידיעות אחרונות – ספרי חמד / מאנגלית: אסף כהן
נ.ב:
אני עליתי די בהתחלה על הסוד של המשפחה, אבל העירו את תשומת לבי לכך שלא כולם, כך שאנעל את חרצובות לשוני ולא אגלה כלום. רק אומר לאלה מכם שחושבים שהם יודעים- אתם צודקים.
