ניצב משנה זהר נרקיס עוזב את הארץ. הוא נוסע לקנדה. ממש עכשיו, הוא יושב במטוס וממלא את טופס ההתאזרחות לשלטונות ההגירה של ביתו החדש. רגע, אמרתי עוזב את הארץ? התכוונתי בורח מהארץ כל עוד נפשו בו. לא סתם בורח, אלא בדרכו לבקש מקלט מדיני לו ולאם בנו במדינה הצפונית והקרירה. למה?
טוב, אתם לא באמת מצפים שאגלה לכם את כל הסיפור, נכון? בואו רק נגיד שזה קשור לאמא של בנו, לניסיון פיגוע ולתחיית המתים בצורה זו או אחרת.
רוב הסיפור קליל לקריאה. הגיבור המספר נותן את הזווית שלו לאירועים שהובילו אותו למצבו הנוכחי בצורה קולחת, מעניינת ומשעשעת, אם כי רובו קצת שטוח מדי לטעמי. הייתי שמח אם לדמויות בספר היה קצת יותר עומק, אם הייתי יכול להבין אותן ולא רק להכיר אותן. הדמויות עקביות ואתה יכול להרגיש שיואב כ"ץ השקיע בבנייתן, אבל הוא לא מצליח להעביר מספיק מזה לקורא, שיכול לנחש איך יפעל קצין המודיעין ספי דרור, לדוגמה, אבל הוא לא יכול להסביר למה הוא יעשה את זה.
לקראת שיאו של הספר הוא מתחיל פתאום לגרום לך לחשוב קצת, אבל הייתה לי תחושה שהוא מנסה קצת יותר מדי לצאת בסדר עם עצמו ולשמור על איזושהי נראות מוסרית כדי לא ליפול למקומות לא טובים.
בסופו של דבר, ולמרות הכל מדובר בספר לא מזיק שיכול לעזור לכם להעביר יום נחמד.
שלוש נחיתות והמראה אחת.
נתב"ג / יואב כ"ץ / ספריה לעם – הוצאת עם עובד
נ.ב:
הבעיה העיקרית שלי עם ספרים ישראלים היא שמות הגיבורים. משום מה, ואין לי שום דרך להסביר את זה, רוב השמות שהסופרים הישראלים נותנים לדמויות שלהם נשמעים לי לא אמינים בצורה זו או אחרת. הרצל טרבלסי, ספי דרור, זהר נרקיס.
לא יודע, אולי הבעיה בכלל בי.
