לפני משהו כמו שש שנים הגיע אלי עותק של ספר מאת סופר צעיר ומבטיח בתחום הפנטזיה. אחרי שהתגברתי על החשדנות הטבעית שלי והואלתי לקרוא את הספר עב הכרס, גיליתי שנפלתי למלכודת. זה היה אחד הספרים הטובים והמהנים שקראתי מזה תקופה ארוכה, והוא היה רק החלק הראשון בטרילוגיה. אין כמו לגלות שאתה בעיצומה של טרילוגיה רק אחרי שאתה מבין שהספר שסיימת לקרוא הרגע לא הגיע לסיומה של העלילה. הרבה פחות כיף לגלות שבינתיים פורסם רק הספר הראשון בסדרה.
זה בדיוק מה שקרה לי עם "שם הרוח". למזלי גיליתי את הספר רק ב 2010, כשהוא תורגם לעברית, כך שנאלצתי לחכות פחות משנה עד שייצא לאור חלקה שהשני של הטרילוגיה. מה רבה הייתה אכזבתי (ואכזבתם של רבים מלבדי, לפי מבול התגובות ברשת) כשגיליתי שאף הוצאת ספרים לא מתכננת לקחת על עצמה את תרגום הספר השני. בסופו של דבר התייאשתי וקראתי אותו בשפת המקור. אבל מה לגבי כל אותם אנשים שלא יכולים, או לא מעוניינים לקרוא באנגלית? באוגוסט שעבר הגיעו סוף סוף בשורות משמחות. "פחדו של האדם החכם" יתורגם לעברית וייצא לאור בהוצאת אופוס. במשך השנה האחרונה עקבתי בדריכות אחר העדכונים של צפריר גרוסמן, שעשה במלאכת התרגום, והנה הגיעה העת והספר, שכל כך הרבה מצפים לו.
אז עכשיו, לכבוד התרגום החדש, החלטתי לקרוא שוב את "שם הרוח", כי בינינו, שש שנים הן זמן לא מועט, והזיכרון לא מה שהיה פעם. שלא לדבר על המפרקים והשמיעה. וגם, אני כבר לא אותו אדם שהייתי לפני שש שנים, ומי יודע, אולי ההתלהבות שלי מהספר תצטנן מעט בקריאה השנייה? התשובה הקצרה היא – לא. הספר מעולה בדיוק כפי שזכרתי אותו, אם לא יותר מכך. אבל אולי כדאי שאפרט מעט.
תכירו את קותה. קותה הוא בעליו של פונדק אבן הדרך. הוא שקט, כדרכם של תושבים חדשים בעיירה קטנה שעדיין לא הוכיחו את עצמם מספיק כדי להיחשב כחלק מהקהילה. אבל קותה הוא גם קוותה, מכשף נודע ורב עוצמה, לוחם אדיר, גנב לעת מצוא ונגן מופלא שהשירים על נגינתו לעולם לא יתקרבו ליכולות שלו. הייתם מצפים שהבדל של אות אחת לא יהיה כל כך משמעותי, נכון? לא בעולמו של הספר הזה, בו לשמות יש עוצמה ששום כישוף לא משתווה לה. ממקום מחבואו בין קירותיו של הפונדק הקטן, הוא מספר לנו במילותיו שלו כיצד הפך לאגדה עוד בחייו, וכך סיפור נשזר בתוך סיפור ומכניס את הקורא לסחרחרת עמוק אל תוך עולמו של המספר.
יש ספרים שאתה קורא אותם בנשימה אחת. אתה אומר לעצמך שתקרא רק עוד דף אחד לפני השינה ופתאום מגלה שהשעה כבר שתיים לפנות בוקר והעצמות שלך התקשו כבר מרוב ישיבה באותה תנוחת קריאה לא נוחה שהבטחת לעצמך שתצא ממנה לפני מי ידע כמה פסקאות. "שם הרוח" הוא אחד מהם. סיפורו של הילד שהפך לנער והפך לאגדה מסופר בשפה קולחת ומרתקת שמצמידה את הקורא אל דפיו של הספר ולא משחררת אותו עד שהוא הופך את הדף האחרון. שמעתי הרבה השוואות בין הספר הזה ובין "הארי פוטר", ואני יכול להבין למה. אז נכון, גיבוריהם של שני הספרים הם ילדים שעלו לגדולה בעולם של מכשפים, אבל עולמו של פטריק רותפוס אפל בהרבה מזה של ג'יי. קיי. רולינג, ובעוד שהארי פוטר גדל לתוך ממדיה של האגדה שסופרה עליו, קוותה בונה את סיפורו שלו במו ידיו, בעודו מסביר לשומעים מה הם היסודות השקריים לכמה מהאגדות שסופרו עליו במהלך השנים.
האם הספר הזה נועד רק לחובבי הז'אנר? אני לא בטוח בקשר לזה. אם קראתם את הארי פוטר, אתם בוודאי בשלים להיכנס לעולמו של פטריק רותפוס, אבל גם אם לא, הוא יכול לשמש נקודת זינוק מצוינת לתוך עולם הפנטזיה הימי-ביניימית גם עבור מי שנרתע מעולם התוכן הזה בימים כתיקונם.
לסיכום, גם בקריאה חוזרת, שם הרוח לא מאכזב ושומר על האיכויות המיוחדות שלו.
חמש מטבעות זהב שנגנבו מעולם הפיות ונשימת דרקון אחת.
שם הרוח / פטריק רותפוס / כנרת, זמורה-ביתן מוציאים לאור / מאנגלית: עמנואל לוטם
נ.ב
השמועה אומרת שגם הספר הזה אמור לעבור לידיה של הוצאת אופוס, אבל אני לא לוקח אחריות על שמועות.
נ.ב.ב
קחו בחשבון שהספר השלישי בטרילוגיית "רשומות קוטל המלכים" לא פורסם עדיין, ואין לאף אחד מושג מתי הוא יפורסם, גם לא לסופר. שלא תגידו שלא הזהרתי אתכם.
קראו גם:
מי אמר סדרה שאינה נגמרת ולא קיבל?
ואיך אפשר להזכיר פנטזיה אפלה בלי לדבר על הספר הזה?
ומשהו קטן מהשכונה הגלובלית שלנו
