פרולוג
הכל התחיל עם האקרית גותית בעלת תסמונת אספרגר. כשסיימה לרדוף אחרי פושעים מתוסבכים במשך שלושה ספרים ארוכים והגיעה גם למסך הגדול, פתאום התחיל לו טרנד. העולם הפך רעב לספרי מתח סקנדינבים והוא מוכן לאכול אותם למנה ראשונה, עיקרית ואחרונה בלי להתחשב במה שאומרת לו יועצת התזונה השכונתית. הוא רוצה עוד מ'הנערה שבעטה בעגיל פנינה' או הפילה מהמדרגות על קן צרעות או ביתרה לחלקים קטנים תוך כדי מחשבות על משמעות החיים והסבל שהאנושות נידונה לו.
מי שקורא את הספרים האלה יכול לחשוב שמדובר בארצות מלאות פשע ורשע משל היו קולומביה בואכה רמלה-לוד, כשבעצם מדובר בארצות שגורם המוות העיקרי בהן הוא שעמום. אבל זה לא מפריע לנו הקוראים לחלום על שוודיה ונורווגיה ועוד כל מיני ארצות שכבר מזמן הפסיקו לשלוח אלינו מתנדבות לקיבוצים, ואי שם בפנים לחשוב שאולי בעצם מגיע להם כל הפשע הזה.
לא רציתם לקטוף תפוזים בגבעת השלושה? קבלו רוצח סדרתי ברחובות שטוקהולם.
אז מה היה לנו הפעם:
נמסיס
הארי הולה הוא שוטר טוב. זה משהו שעליכם לזכור כשאתם קוראים את הספר הזה. הוא שוטר טוב והוא חד כתער. הוא גם אלכוהוליסט לשעבר, אבל בואו לא נדבר על זה עכשיו.
אחרי ששודד בנק יורה למוות בפקידה, הארי נשלח לחקור את השוד יחד עם ביאטה לן, שוטרת צעירה שאביה השוטר מת בעת מילוי תפקידו. הבעיה היא שהוא צריך להתמודד גם עם המוות של שותפה שלו לשעבר שרודף אותו, עם הבעיות המשפחתיות של זוגתו לחיים ועם מפגש לא צפוי עם מאהבת מהעבר.
שאני אגיד לכם כבר עכשיו שידעתי די מהר מי הרוצח? האמינו לי שזו לא חכמה כזאת גדולה.
הסיפור קצת בנאלי ולא מותח במיוחד. עוד אחד מספרי המתח שאתה קורא עד סופם רק מכוח האינרציה. יכול להיות שאם הספר לא היה מוגדר כספר מתח הוא היה עובד טוב יותר מעצם היותו פרוזה לא כזאת גרועה, אבל עדיין לא מספק במיוחד.
שלושה מקרי שוד, וגם זה רק בגלל שהכתיבה עצמה עוברת מסך יפה.
נמסיס / יו נסבו / הוצאת בבל / מנורווגית: דנה כספי
נ.ב:
עווית סטסדל? נו באמת…
המהפנט
אריק מריה ברק הוא פסיכיאטר ומומחה לטיפול בטראומה. במקרה, הוא גם מהפנט מפורסם. במקרה, הוא גם נשבע לפני קרוב לעשר שנים שלא יהפנט עוד לעולם. במקרה, מגיע לבית החולים שלו נער מחוסר הכרה שכל המשפחה שלו נרצחה וכפי הנראה אחותו היא הבאה בתור. ובמקרה, הדרך היחידה להשיג מהילד תיאור של הרוצח תהיה להפנט אותו.
הרבה צירופי מקרים יש בספר הזה. חלקם אמינים, רובם פחות. אני לא מתכוון בכלל להיכנס לנושא העלילה ה"מטלטלת" של הספר, שמנסה להיות מתוחכם אבל לא מצליח לשנייה. זה אחד מהספרים היותר מופרכים שקראתי לאחרונה. הדמויות לא אמינות בכלל, החל מהתיאור החיצוני ועד לתגובות הרגשיות המתוכנתות שלהן. הדמויות של לארס קפלר פועלות כמו רובוטים שמנסים לחקות בני אדם במפעל של מיצובישי בשנות התשעים המאוחרות. רק שהחבר'ה ביפן לא לקחו את הרובוטים שלהם ואת עצמם ברצינות כמו קפלר, וחבל. חבל, כי אם הם היו לוקחים את עצמם יותר ברצינות אולי כבר היו בעולם אנדרואידים מתוחכמים שכותבים ספרים טובים בהרבה מ'המהפנט'.
לסיכום, ספר נוראי
סכין מטבח אחת שמתבוססת בשמן מכונות.
המהפנט / לארס קפלר / מודן הוצאה לאור / משוודית: רות שפירא
נ.ב:
כל זה עוד לפני שהתחלתי לדבר על יונה לינה, מפקח המשטרה שלא טועה אף פעם. כדי להבין מה אני חושב עליו, דמיינו את הצליל הבא: פעכככחח
אפילוג
בסופו של דבר, מדובר בשני ספרים לא כל כך טובים שמנסים לרכב על הביקוש הגדול לספרי מתח סקנדינבים. האלימות שמופיעה בספרים האלה היתה גורמת גם לברט איסטון-אליס להחוויר, מה גם שהיא לא תמיד חיונית לספרים.
כשאני מסתכל על המדפים בחנויות הספרים אני לא יכול שלא לתהות אם מי שמובילים את המגמה העולמית של ספרות מתח מארצות הצפון הם בעצם המתרגמים של אותן שפות לא מבוקשות שבסך הכל, כמו כולנו, רק רוצים לגמור את החודש. כי אני לא יכול למצוא סיבה אחרת לטרנד, גם אם לוקחים את טרילוגיית מילניום בחשבון.
קראו גם:
עוד ספר מתח שאתם חייבים להתרחק ממנו
והנה שניים לא רעים
אם ספר בלשי, אז לפחות שיהיה על כבשים
