קווֶרק הוא מנהל המחלקה הפתולוגית בבית החולים 'המשפחה הקדושה' בדבלין. באחד הלילות הוא תופס את גיסו מל גריפין, רופא מוערך במחלקת היולדות של בית החולים, מזייף באחד התיקים את סיבת מותה של בחורה צעירה. הוא מנסה להבין מה הסיבה למעשיו המוזרים של גיסו ומוצא את עצמו נשאב לחקירה שמבחינות מסוימות גדולה עליו בכמה מידות.
הסיפור מתרחש בשנות החמישים של המאה העשרים והקצב שלו בהתאם. אין כאן את התחושה שיש לפעמים כשקוראים ספר מתח שהעלילה רצה במהירות ואתה לא עומד בקצב שלה. העלילה, שהיא אמנם פתלתלה כיאה לספר מתח, נעה בנינוחות ומרשה לדבר או שניים לקרות לפני שהיא תוקפת אותך עם עוד גילויים "מרעישים".
למען האמת, הגילויים בספר לא כאלה מרעישים. ג'ון בנוויל, או בשמו הספרותי בנג'מין בלאק, לא הצליח כל כך להפתיע אותי. לצערי הצלחתי לנחש את רוב העלילה הרבה לפני שהתרחשה. ההפתעות היחידות בספר נובעות מכך שהסופר לא אמריקאי, ומרשה לעצמו לפגוע בגיבוריו בצורה מאד לא "אמריקאית", לא תמיד עם הצדקה כלשהי או בצורה שתורמת לספר בצורה זו או אחרת.
ככל שמתקדם הסיפור אנו לומדים להכיר את קוורק ואת עברו, כמו גם את הסובבים אותו וגם בנקודה זו הספר קצת חלש. לא מצאתי עומק אמתי בדמויות, גם לא בראשיות. הבעיה היא שקשה לפתח ככה אמפתיה אמיתית כלפי הדמויות. אם קורה משהו לקוורק הלב לא מחסיר פעימה כמו בספרים אחרים כגון – 'האפר של אנג'לה' או 'מיזרי' המופתיים, אם לתת דוגמאות הרחוקות זו מזו בקיצוניותן.
סך הכל דרך נעימה להעביר את הזמן. לא יותר.
שלושה וחצי ניתוחים שאחרי המוות, וגם זה רק בגלל שיש לי חיבה לאירים.
שגיאות קטנות / בנג'מין בלאק / ספרייה לעם – עם עובד / תרגמה מאנגלית והוסיפה הערות: סמדר מילוא
נ.ב:
הייתי מעוניין לבקש מאותם כותבים המופקדים על גב הספר להימנע מביטויים כמו "רק דפי הסיום של הספר… בלה בלה בלה". אם אתם לא יכולים להימנע מכתיבת קלישאות, הימנעו מכתיבה.
