למרות כתיבתו הילדותית משהו, לבד בברלין מצליח להעביר את סיפורו הפחות מוכר של העם הגרמני באחת מהתקופות האפלות של ההיסטוריה.

עם אהבה גדולה למילה העברית ועם נטייה מבורכת להיסחף עם זרם המילים, מביא מאיר שלו את סיפורה של ההתיישבות בעמק יזרעאל ואת המיתולוגיה שהתלוותה לה.

למעלה מיובל לאחר שנכתב, בעל זבוב ממשיך להטיל פלצות בלבו של הקורא, בעיקר בגלל שהוא מצליח לקלוע למחוזות האפלים ביותר בנפשו של האדם.

'דיוקנו של האמן כאיש קשיש' הוא ספר ממש לא רע, כל עוד לא קוראים לפיו את 'מלכוד 22' ולא באים אליו עם ציפיות.

למרות כל הבעיות בו, 'כל החיים לפניו' הוא ספר נוגע ללב המתאר את מערכת היחסים המיוחדת הנרקמת בין נער רחוב מוסלמי ויהודיה ניצולת שואה ברחובותיה האחוריים של פריז.

ג'יימס פריי משתמש בסגנון כתיבה ייחודי ואינטנסיבי כדי להעביר בצורה אפקטיבית את הכאב הפיזי והנפשי של ההתמכרות לסם, ולמרות הצרימה לעין, קשה להוריד מהיד את יצירת המופת הזו.

מתילדה סאביץ' מאבדת את עצמה אבל גם חלק גדול מהאמינות בסיפור התבגרות שמנסה להיות התפסן בשדה השיפון אבל לא קולע למטרה.

ניק קייב כותב ספרים כמו שהוא כותב שירים – מלוכלך, אפל ועל הקצה, וגם אם גיבור הספר שלו הוא אדם דוחה, קשה שלא לרחם עליו כשנחשפים אליו דרך העיניים של בנו.

'ארוחת הערב' הוא מסוג הספרים שלרגעים אתה לא בטוח שאתה רוצה לסיים. לא בגלל שאתה נהנה מהם כל כך, אלא בעיקר בגלל שאתה קצת חושש ממה שאתה יודע שיגיע בסוף.