יו לורי עוזב לרגע את תפקידו כדוקטור האוס כדי לכתוב את אחד מספרי המתח המהנים של השנה.

'חומר אפל' ו'סולאר' מנסים שניהם להכניס קמת סקס אפיל לעולמם האפרורי של הפיזיקאים. לא בהצלחה יתרה.

ספר מתח הוא ספר מתח. זה לא משנה אם הוא טוב או רע או מכוער. אם הוא הצליח לסקרן אתכם, גם אם תקללו את הסופר במשך כל הקריאה ואחריה, אתם תגיעו לעמוד האחרון.

"אגודת הלילה והערפל" הוא עוד אחד בשרשרת ארוכה של ספרי מתח לא מוצלחים שמשלבים קנוניות בינלאומיות, אגודות סודיות, אנשי ביון ורוצחים שכירים בקדרה גדולה ומבולבלת.

מי שקורא את ספרי המתח הסקנדינבים שפרצו בשנים האחרונות לשוק עשוי לחשוב שמדובר בארצות המסוכנות בעולם כשבעצם מדובר בארצות שגורם המוות העיקרי בהן הוא שעמום. זוהי גם הסכנה שבקריאה בהם.

לאט אבל בטוח, 'לפני השינה' מצליח לבנות סיפור מתח אפקטיבי שמשאיר את הקורא עם דבר או שניים לחשוב עליהם גם אחרי שהוא נגמר.

'בגידה בוונציה' מלא בכל מה שצריך בשביל מתח זול וטוב, אבל האם הנוסחה החבוטה של ספרים מספיקה כדיי לחפות על אפס מקוריות?

למרות הנתונים ההתחלתיים, 'קרע' של סיימון לליק לא עונה על הסטנדרטים של ספר מתח זול ומתגלה כמשהו הרבה מעבר לכך.

גלן קופר הוא מזן התסריטאים שידחפו צילומי אילוסטרציה בכל מקום אפשרי כדי שהצופה לא ייאלץ לדמיין את היד שפותחת את הדלת בכתבה על פריצה לבית אבות, וכך הוא עושה גם בספר הראשון שלו.

"חריצים ומשבצות" הוא ספר נדיר בנוף המקומי. הוא שואב השראה מכל ספרי וסרטי המתח/עוקץ של שנות התשעים של המאה הקודמת והוא עושה את זה מעולה.

איפה עובר הגבול הדק שבין שמירה על בטחון המדינה ופגיעה ביסודות הדמוקרטיה? כמה מילים על מותחן שמנסה לעשות סדר בבלגן.

תיאורי סיטואציות הלוקים בחסר, בנייה עלילתית וסכמתית ודיאלוג מביכים, המבקר על אחד הספרים הגרועים שיצא לו לקרוא.