בהתחשב בזה שכשאני בחופש יש לי הרבה יותר זמן פנוי לקריאה, ובהתחשב בזה שאני קורא בממוצע שני ספרים בשבוע, יש לי נטייה לקחת איתי ארבעה ספרים לנסיעה של שבוע.

כולם יודעים את זה. ברגע שמישהו שואל ממך ספר, רוב הסיכויים שלא תקבל אותו בחזרה לעולם. יעברו כמה שבועות, אתה תשכח מזה והספר יאבד לעד בתהום הנשייה.

אם ניסיתם פעם להרים ארגז מלא בספרים, אתם בטח יודעים למה מעבר דירה של חובב ספרות אובססיבי יכול להיות סיוט. בעיקר השלב הכואב של ניפוי הספרים המיותרים.

אזהרה: ספוילרים. הקריאה על אחריותם בלבד. סתם, שלא תגידו שלא הזהרתי.

הביטו בכל האנשים הישובים מול מסכי המחשבים הניידים שלהם. כמה מהם כותבים ברגעים אלה ממש את הרומן הראשון שלהם? כמה ישלימו אותו? כמה יקבלו תשובה חיובית בתגובה לעבודה שהקיזו עליה את זמנם ואת דמם?

על הספה, במיטה, בשדרה, בקפה, בבר, בתור לבנק, בתור לרופא, בגינה. קריאה בשבילי היא כמו אוויר לנשימה. אולי אפילו יותר.

ספוילרים? מה לגבי ספוילרים? הרי, כמה אפשר לכתוב את צמד המילים- 'סוף מפתיע'. מצד שני, אם אני ממליץ על ספר, לא הייתי רוצה להרוס לאף

רשמתי לעצמי מספר חוקי יסוד: נמק, פרט והדגם. אופס… כאן הכנסתי את עצמי לצרה. לגבי ספרים שאני אוהב, אין שום בעיה. אני יכול לקרוא אותם שוב

יום אחד זה הכה בי. מי שיכול כותב. מי שלא יכול- כותב ביקורות.