שי גולדן מספר פעם נוספת את סיפור חייו, הפעם דרך סיפורים קצרים שמפלרטטים לא מעט עם האוטוביוגרפי; ולמרות שנדמה שכבר אין חדש תחת השמש, הוא עדיין מצליח לרענן ולעניין.

אברי הרלינג מתאר את חייו של אדם שמרוב נימוס כמעט איבד את מקומו בעולם, וכל זאת ברגישות ראויה להערכה. נהדר, מרגש ומפתיע הן רק כמה מהמילים שיחזרו בביקורת הזאת.

"מי שאכל פעם מצלחת פח" של הנס פאלאדה מציג רעיונות הומאניים יוצאי דופן לתקופתו, אבל זה לא הופך אותו לטוב כ"לבד בברלין", ועובר כפשטני וילדותי לבני דורנו.

ספרו האחרון של הסופר הפורטוגזי חתן פרס נובל לספרות הוא אולי לא הטוב ביותר שכתב, אך אין זה אומר שהוא אינו מייצר פנינים, ועוד כאלה שיכולות להרעיד את יסודות האמונה.

"אחות שמש", מציב שוב את דרור בורשטיין ברשימת הסופרים האיכותיים למיטיבי לכת. הבעיה מתחילה כשהוא שוכח להזדהות עם הדמויות שהוא כותב.

אחרי ספר שלם של קלישאות מבית היוצר של הסופר עצמו, ג'ון אירווינג מצליח להתעשת ולהוציא ספר ששווה את הקריאה שלכם, ולו בגלל משפט אחד בסופו.

כשהוא נע ונד דרך חייו, אהוד בנאי לוקח את הקוראים למסע מרתק בתוככי נפשו, אך ככל שהוא הולך מאיץ אל תוך הדת, הוא עשוי לאבד את החילוניים שבהם.

"ימי חול" אינו ספר למתחילים ובוודאי שלא חומר קריאה קליל לפני השינה, אך הקריאה בו מעניקה לקורא חוויה שלא ישכח במהרה.

למרות השם הרע שיצא לו, "הסנדק" מאת מריו פוזו לא נופל מיצירת המופת הקולנועית שצולמה על פיו ובמונחים מסוימים אף עולה עליה. לפעמים.

במדינה שמצויה בעיצומו של טירוף הייטקיסטי, היה זה רק עניין של זמן עד שגיבורי הספרות המקומית יהיו הייטקיסטים בעצמם. "שלושה דברים לאי בודד" ו"חזקים ברוסיה" מציגים שני אנטי גיבורים ישראליים שמגיעים מהעולם הזה.

למעלה מחמישים שנים אחרי שנכתב, "אל תיגע בזמיר" ממשיך להיות רלוונטי מתמיד ומציב מראה מבחילה מול פניו של הקורא. על גזענות, צביעות וסיפור התבגרות מופלא.

עם דמויות שטוחות ועלילה צפויה, גם הכוכבת הגדולה ביותר לא תצליח לעזור לניק הורנבי לשחזר את איכויות העבר שלו.