"שעת התה הארוכה והאפלה של הנפש" הוא לא ספרו הטוב ביותר של דאגלס אדמס, אבל במקרים רבים ספר בינוני שלו עדיף בהרבה על ספרים מעולים של סופרים אחרים.

'לא מזיק ברובו' מצליח לבלבל את האויב, קרי הקוראים, פעם אחר פעם בחינניות האפשרית רק כאשר הסופר מודע לחלוטין לנזק המנטלי שהוא גורם לקוראיו.

דאגלס אדמס, כרגיל, יורה לכל הכיוונים ומרשה לעצמו להמציא שוב ושוב את הז'אנר בלי לנסות בכלל לשמור על קו מחשבה רציף, מה שמוביל לתמהיל היסטרי של סיטואציות לא הגיוניות ומצחיקות.

הקפיצות בתנודות החלל והזמן במוחו של הסופר ההיפראקטיבי יכולות להוציא מדעתו עדר של פילים, אבל מי שמצליח לצלוח אותן מקבל ספר סאטירי שבועט באזורים הרגישים.

דאגלס אדמס מצליח לשלב בספרים שלו מדע בדיוני, פילוסופיה עמוקה וסאטירה בריטית משובחת בצורה קלילה שלא תגרום לאף קורא לחוש בחילה קלה עקב פיטום יתר בפרטים טכניים.

'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה' הוא הרבה יותר מסתם ספר. הוא קריאת תגר על הביורוקרטיה האנגלית, על החדגוניות ועל השפיות, והוא מעביר את הביקורת שלו בצורה הכי מטורפת שאפשר.