במהלך ביקור משפחתי בקורנוול, בעודו מנסה לשכוח לרגע מהצרות האישיות שלו, אישה זרה ניגשת לבלש קורמורן סטרייק ומבקשת לשכור את שירותיו על מנת שיגלה מה קרה לאמא שלה שנעלמה לפני ארבעים שנים. זוהי תקופה עסוקה מאוד לסוכנות הבילוש של סטרייק ושותפתו רובין אלקוט, לא מעט בשל התיקים המתוקשרים שפענחו בעבר. ובכל זאת, למרות שהסוכנות כמעט קורסת תחת עומס העבודה, השניים מסכימים לקבל את התיק, ולו בשביל לספק את סקרנותם, ובשל האתגר הכרוך בפענוח תיק קר שלא נעשתה בו כל התקדמות במשך כמה עשורים טובים.
אם אתם לא מכירים את סדרת הבלשים המופלאה הזאת של ג'יי קיי רולינג, אז הנה סיכום הפרקים הקודמים. את הספר הראשון בסדרה – קריאת הקוקייה – פרסמה רולינג בתחילת האביב של שנת 2013 תחת שם העט רוברט גלבריית'. רק לאחר שהספר מכר כ 1,500 עותקים וזכה לביקורות חיוביות, הסאנדיי טיימס חשף שמאחורי שם העט המופצץ מסתתרת לא אחרת מאשר אימו מולידתו של הקוסם הכי מפורסם בעולם (מצטער צ'יקו ודיקו, מישהו גנב לכם את הבכורה). באותה שנייה פחות או יותר, הספר זינק מהמקום ה- 4,000 למקום הראשון ברשימת רבי המכר של אמזון, והשאר – כמאמר הקלישאה – היסטוריה. זאת אומרת – הווה – כי קשה להאמין שרולינג תזנח את הבלש הספרותי שלה, בטח שלא אחרי הספר הזה. אבל אני חושש שאני מקדים את המאוחר.
יודעים מה, בואו נניח לרגע בצד את הסכמות שקובעות שהסיכום של הביקורת צריך להופיע בסופה. "דם חם" (כפי שבוודאי יתורגם לעברית, וכפי שאתייחס אליו מעתה) הוא הספר הטוב ביותר בסדרת קורמורן סטרייק עד לרגע כתיבת שורות אלה. יתרה מכך, זה כפי הנראה הספר הבלשי הטוב ביותר שנכתב בשנים האחרונות. מזמן לא קראתי ספר שלא הייתי מסוגל להוריד מהידיים ורק רציתי לחזור אליו שוב ושוב רק כדי לראות מה קורה בדף הבא ובזה שאחריו. שהמתח האיטי שנבנה במהלכו תופס את הקורא ולא משחרר אותו עד העמוד האחרון, אבל גם אז, המתח שבו הוא לא מהסוג שמעיק על לבו של הקורא, אלא ההיפך- מזרים את האדרנלין לדם במינון מדויק. "דם חם" הוא בדיוק ספר מהזן הזה. ובעצם, הדבר הכי מאכזב בו זה שהוא נגמר מהר מדי, למרות 944 עמודיו. זה כמובן לא אומר שהספר חף מבעיות, אבל הן כל כך זניחות, שאזדקק לקריאה שנייה כדי לרדת לעומקן.
בדומה לספרים הקודמים בסדרה, גם עלילתו של הספר הזה מתפתחת בשני רבדים מקבילים, שלפעמים מקבלים חיים משל עצמם. הראשון הוא זה שבשבילו התכנסנו כאן בעצם – המסתורין הבלשי שמרחף ממעל לאורך כל הספר. בניגוד לספרים הקודמים, בהם השניים מתמודדים עם חקירות טריות וגופה שעוד לא התקררה לפני שהטלפון של משרדם העיר את המתים, כאן המאבק האמיתי של צמד הבלשים הוא להצליח למצוא ראיות חדשות ממרחק ארבעה עשורים. האם הם יכולים לסמוך על זיכרונם של העדים אחרי כל כך הרבה שנים? האם יוכלו למצוא עדויות או ראיות חדשות שצוות החקירה המקורי פספס? האם יש להם בכלל סיכוי להגיע לפריצות דרך משמעותיות, כשרוב הסיכויים שחלק מהעדים והחשודים הפוטנציאליים שלהם הלכו כבר מזמן לעולמם או סתם עברו לגור במקום לא ידוע? והאם יצליחו לנהל את החקירה הישנה הזו בלי לפגוע בתיקים הנוכחיים שגם כך מעמיסים על משרדם.
הרובד השני – חייהם הפרטיים של הבלשים – מקבל גם הוא טיפול לא רע בספר הזה. קורמורן מתמודד עם חדשות רעות במשפחה, בעוד שרובין מתמודדת עם מאבק גירושים עקוב מדם מבעלה האידיוט (תודו שגם אתם חשבתם שהוא אידיוט מהרגע הראשון). מערכת היחסים הסבוכה בין השותפים ממשיכה להיות סבוכה כשהייתה, אבל בניגוד לדרמה התיכוניסטית שהוצגה לנו בספרים הקודמים – זאת הייתה אחת מהנקודות החלשות ביותר של "לבן קטלני", הספר הקודם בסדרה, שהיה אפשר לוותר על חצי מהעמודים שהוקדשו לה בלי לאבד דבר וחצי דבר מהסיפור – נראה שמשהו בכתיבה של רולינג השתחרר, או שהיא נזכרה שגיבורי הספר הנוכחי שלה אינם בני גילם של התלמידים בהוגוורטס, ועולמם הפנימי של השניים נראה הרבה יותר בוגר ואמין מזה שהוצג בספרים הקודמים. רולינג כבר הוכיחה בעבר בספרה "כיסא פנוי" שהיא מסוגלת לרקום מערכות יחסים אמינות ובוגרות, וב"דם חם" היא מצליחה להגיע לגבהים חדשים.
"דם חם" הוא מסוג הספרים שאתה רוצה לקרוא שוב (על כל 1000 עמודיו פחות או יותר) כדי למצוא את הרמזים המתרימים לסוף. לעבור שוב על כל העדויות ולראות אם עכשיו, כשאתה יודע מה הפתרון לתעלומה, תוכל למצוא את האקדח המעשן, או את הרגע בו האמת ברורה פתאום, גם אם לא לקורא התמים, לפחות לצמד הבלשים המוכשרים שבליבו של הסיפור הזה. הדבר היחיד שנותר לנו כרגע הוא לחכות לספר הבא בסדרה, שלפי השמועות יפורסם מתישהו לקראת סוף 2022 או תחילת 2023.
לסיכום (וכפי שכבר כתבתי), מדובר בספר הטוב ביותר עד כה בסדרת קורמורן סטרייק ורובין אלקוט, בו ג'יי קיי רולינג מוכיחה שוב שהיא סופרת מעולה שיודעת לטוות חוטי זהב מקש.
חמישה מקרי רצח מסתוריים ופתרון מפתיע במיוחד
Troubled Blood / Robert Galbraith / Mulholland Books
נב.
קראתי בכל מיני מקומות ברחבי הרשת שהספר הזה טרנספובי. האמירות האלה נעשו ברובן על ידי אנשים שלא קראו את הספר והתייחסו בעיקר להתבטאויות הבעייתיות משהו של רולינג בטוויטר. אז רק כדי להבהיר – בניגוד למה שינסו למכור לכם ברחבי הרשת, הספר הזה לא טרנספובי. נכון, יש התייחסות לרוצח סדרתי שבחלק מהמקרים לובש בגדי נשים, אבל בשום מקום לא מדובר על נטייה או זהות מגדרית שלו, אלא על טקטיקה מודעת שלו להרגיע את הקורבנות הפוטנציאליות שלו.
