הספר 'ההיסטוריונית' מתאר את מסעותיה של המספרת עם אביה ברחבי אירופה ואת מסעו שלו בעקבות אחת הדמויות ההיסטוריות היותר אפלות של ימי הביניים.
לא אלאה אתכם בפרטים מהספר, ולו בכדי לא לגלות לכם יותר ממה שהייתי רוצה מהעלילה. אומר רק זאת. הספר טוב. אפילו טוב מאד.
ההיסטוריונית' מתכתב לא מעט עם ספרו המפורסם של בראם סטוקר ואף מזכיר אותו לא פעם. 'דרקולה' המקורי נכתב כרומן מכתבים, כפי שהיה נהוג באותה תקופה. הרומן של אליזבת קוסטובה אמנם אינו רומן מכתבים במובן הקלאסי של המילה, אבל הוא כן משתמש בכלים של הז'אנר בצורה די עקבית במהלך העלילה. רוב האינפורמציה שאנחנו מקבלים על העבר מגיעה במכתבים. מכתבים שהאב קיבל, מכתבים ששלח לבתו, גלויות. כמו שאמרתי, עקבי.
קוסטובה מספרת לנו סיפור בתוך סיפור בתוך סיפור, עד שאנחנו הולכים לאיבוד בתוך הסיפורים והזמנים, אבל לא במובן רע מכל סוג שהוא. העלילה נבנית בצורה כזו שמגלה טפח ומכסה טפחיים, והקורא נדרש לסבלנות כדי להבין במה דברים אמורים, אבל המתח שנבנה במהלך הסיפור הוא אמתי עד שהוא מגיע לרגעי השיא בהם כבר אין אפשרות להפנות מבט מהספר גם כשחוששים ממה שצפוי בהמשך.
אליזבת קוסטובה לא כתבה ספר אימה רווי דם, כי אם כזה שהאימה מחלחלת בו פנימה, אל תוך מחזור הדם של הקורא שנאלץ לדמיין את הזוועות האמתיות שהתרחשו בנופים עוצרי הנשימה של אירופה ואת האימה שחשים גיבורי הספר כאשר הם מגלים עוד פרט מסמר שיער על המחכה להם.
ספר מצוין.
חמש אמונות תפלות ושיפוד גדול מעץ.
ההיסטוריונית / אליזבת קוסטובה / מודן הוצאה לאור / מאנגלית: אינגה מיכאלי
נ.ב:
אין שום מקום בספר, אם במבוא ואם באחרית הדבר, בו קוסטובה מודה בכך שלמרות כל העובדות ששזורות בו זה ספר בדיוני. פטאליזם לשמו.
