אלן קרלסון מעולם לא חשב יותר מדי על דברים. מה שיהיה יהיה וככה זה, נהג לומר לעצמו ולסביבה, ולפי זה גם חי. בגלל זה זה לא היה צריך להפתיע אף אחד, כשביום הולדתו המאה החליט להסתלק מבית האבות בו הוא חי ולחפש הרפתקאות במקומות מעניינים יותר.
ובעצם, מקומות מעניינים יותר יש בכל מקום שהוא לא בית האבות שיכול לחנוק אדם כמו אלן שהספיק לעשות כל כך הרבה במהלך חייו. אז הוא נמלט מהר ככל שרגליו בנות המאה יכולות לשאת אותו ומצליח איכשהו להסתבך עם חבורה של פושעים שהוא מעלים את המזוודה שלהם בצורה זו או אחרת, וכך מתחילה לה הרפתקה נוספת בחייו הארוכים.
הדמויות בספר לא הכי אמינות, אבל אני גם לא מצפה מהן שיהיו. הספר עובד מעולה גם בלי זה, ומצליח לגרום לכם להזדהות עם הזקן החביב בעל החיבה המוזרה לדינמיט ולשאר החברים המוזרים שלו.
אם אני אצטרך לבחור רק מילה אחת כדי לתאר את הספר הזה היא תהיה- חמוד.
זה אולי הספר הכי חמוד שקראתי. הגיבורים חמודים, העלילה חמודה והכתיבה חמודה. לפעמים קצת יותר מדי. יונס כתב את הספר הזה במטרה להצחיק וזה ניכר בכל משפט שלו, אבל בניגוד לדייב בארי אין כאן את ההרגשה המתמדת שהסופר מתאמץ לדחוף בכוח כמה שיותר בדיחות בכל משפט. הספר כתוב היטב ונותן לקוראים תחושה שאולי העולם היה יכול להיות יותר טוב אם היו יותר אנשים כמו אלן קרלסון.
לסיכום, ספר מהנה מאוד, משעשע ו- כמו שכבר אמרתי, חמוד.
חמש נעלי בית ופצצת אטום אחת.
הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם / יונס יונסון / כתר ספרים / משוודית: רות שפירא
נ.ב:
רות שפירא היא אחת המתרגמות היותר עסוקות מאז ששוק הספרים הישראלי אימץ בחום את הספרות הסקנדינבית, ובצדק. התרגומים שלה מעולים.
סתם, שלא תגידו שאני לא יודע לפרגן כשצריך…
קראו גם:
עוד קצת על ספרים סקנדינבים, אם כי לא טובים באותה מידה
על אנשים נוספים שהשפיעו על ההיסטוריה בדרכם המיוחדת
ואם כבר לצחוק, אז בגדול
