הכל מתחיל כשאיב דנט מקבלת שיחת טלפון מדאיגה מחברתה לעבודה של בתה. מיה לא הגיעה לעבודה באותו היום, כך מסתבר, ואינה עונה לטלפונים. ולא, למרות שאולי הייתה פרועה מעט בנעוריה, זו לא התנהגות אופיינית למורה לאמנות בבית ספר ציבורי.
אני לא הולך למתוח אתכם יותר מדי. מיה דנט נחטפה על ידי בחור בשם קולין, שעקב אחריה במשך כמה ימים ותכנן את הרגע המושלם לחטוף אותה. אתם רוצים לדעת איך אני יודע את זה? הוא סיפר לי. זאת אומרת, לכם. זאת אומרת, לקוראים, בגלל שחלק גדול מסיפור החטיפה מסופר דרך העיניים שלו.
הילדה הטובה מסופר דרך שלוש נקודות מבט עיקריות – של קולין, של איב ושל גייב הופמן, בלש המשטרה שמופקד על פענוח החטיפה – ושני צירי זמן שונים, המתוארים בספר בפשטות כ"לפני" ו"אחרי". לפני ואחרי מה? תאלצו לקרוא כדי להבין.
מי שקרא את ההקדמה המפוצצת (ובטח מי שקרא את התקציר בגב הספר) עשוי לצאת בתחושה שמדובר במותחן זול, ובשל כך עשוי להתאכזב ממה שהוא יקבל. אני לא אומר שהספר לא טוב. הוא פשוט לא מותחן. נכון, יש מסתורין כלשהו שמלווה את הספר ומתבהר רק ברגעים האחרונים של הקריאה, אבל לקרוא לו מותחן יעשה הוא איתו עוול, בגלל שהוא הרבה יותר דרמה פסיכולוגית שעוקבת אחרי ההתמודדות של הדמויות עם הסיטואציה הקשה שהן נקלעות אליה, מאשר עוד ספר מתח עם דמויות פלקטיות שאין לקורא דרך לדעת מה עובר להן בראש בגלל שהדבר היחיד שמגדיר אותן הוא המעשים שלהן והקלישאות שהן זורקות לחלל האוויר.
אז אם ציפיתם לרגעי מתח גדולים, אתם יכולים לשכוח מהם. אבל אם אתם רוצים לצלול עמוק לתוך נפשן של דמויות מורכבות ומעניינות, כאלה שאינן חפות מפגמים בצורה מציאותית מספיק כדי שתוכלו להתחבר אליהן גם אם אתם לא יכולים להבין אותן או את המעשים שלהן, אז כנראה שהגעתם למקום הנכון. החשיפה האיטית של האמת שמסתתרת מתחת לפני השטח, בשילוב מדויק של מעבר בין צירי הזמן השונים, עוזרת לא מעט לספר הזה להתרומם עוד כמה צעדים ומוסיף לו נופך של מסתורין שהיה הולך לאיבוד לו סופר בכל דרך אחרת.
הספר לא חף מבעיות, אבל הן הולכות לאיבוד בתוך העלילה שכתובה היטב ומצליחה לסחוף את הקורא, תוך שהוא עובר בין נקודות המבט השונות. יתרה מכך, מרי קוביקה מצליחה במקום בו סופרים רבים נכשלו לפניה ומשנה לחלוטין את שפת הכתיבה שלה בעודה כותבת את נקודות המבט הללו, כל אחת והאישיות הייחודית לה, השפה וההתייחסות שלה לעולם ולחיים. למען האמת, הדמויות שלה כל כך מלאות ואמתיות, שמצאתי את עצמי חושב עליהן ברגעים בהם רק חיכיתי לרגע בו אוכל לחזור אליהן ולהבין לעומק את מהלך האירועים המצער אליו נקלעו.
הבעיה היחידה של הספר נובעת דווקא מהניסיון שלו כן לשמור על מראית עין של מותחן, בעוד שהאלמנטים ה"מותחניים" שבו חלשים בהרבה מאלה הדרמתיים, שלא לומר מאולצים לפרקים. אבל כשמפרקים את הספר לסך חלקיו, אפשר להגיד בקלות שבסך הכל מדובר בספר מעולה, גם אם לא יצירת המופת של המאה.
ארבע קופסאות שימורים של מרק עגבניות וחתול אחד שלא יודע שובע
הילדה הטובה / מרי קוביקה / הוצאת ספר לכל / מאנגלית: יעל אכמון
נ.ב
מרי קוביקה פרסמה את הספר הזה במחצית השנייה של 2014. מאז היא פרסמה עוד שלושה ספרים. איך למען השם אנשים עושים את זה?
כמו כן –ג'ורג' מרטין, לתשומת לבך.
קראו גם:
עוד ספר שמשווק כאילו היה ספר מתח אבל הוא הרבה יותר מזה
והנה אחד שמותח בהחלט
והנה דרמה שתמתח אתכם עד קצה גבול היכולת
