את הסיגריה הראשונה שלי הדלקתי בגיל 13. כן, אני יודע, זה קצת מוגזם, ולא מתיישב כל כך עם התדמית של החנון חובב הספרים שאני בונה כאן לעצמי, אבל זה נראה כמו רעיון טוב בשעתו.
חשבתי שאני מגניב כל כך כשאני מסתובב בירושלים עם סיגריה בפה, הידיים שלי קופאות מקור, אבל אני לא יכול ללבוש את הכפפות כי אז הם יתמלאו בריח של סיגריות ואמא שלי תבין שאני מעשן. חשבתי שאני הכי קול שיש, מתחבא מאחרי בית הספר בהפסקות ומעשן מהר עוד סיגריה כדי שאצליח לשרוד את השיעור. חשבתי שאף כוח שבעולם לא יוכל לעצור אותי אם אתקע סיגריה בפה ואשב לכתוב את הרומן הראשון שלי.
אז חשבתי.
אבל כשאתה מגיע לגיל 33, ומאחוריך עשרים שנים של עישון, אתה מתחיל להרגיש שאולי זה לא עושה לגוף שלך דברים טובים במיוחד. השיעולים בבוקר הפכו רועשים יותר, העלייה במדרגות הפכה קשה יותר ואין בכלל מה לדבר על ריצה קלה. כך קרה שקמתי בוקר אחד וחשבתי שאולי הגיע הזמן להפסיק לעשן.
אז עשיתי את מה שעושה כל מי שאי פעם חשב להפסיק לעשן. הדלקתי סיגריה ושכנעתי את עצמי שזה הולך להיות הדבר הכי מפחיד וקשה שעשיתי אי פעם. אמרתי לעצמי שאין סיכוי שאשרוד יותר מיום אחד, וגם היום הזה הולך להיות היום הנורא ביותר בחיים שלי. לחשתי לעצמי באוזן סיפורי זוועה שאפילו ילדם המשותף של סטיבן קינג, ה.פ לאבקראפט ואדגר אלן פו לא היה מסוגל להמציא בליל ירח מלא כאשר יללותיהם של אנשי הזאב מפלחות את החשכה.
בסוף עשיתי את מה שהיה ברור שתולעת ספרים שכמוני יעשה. הלכתי לחנות הספרים האהובה עלי וקניתי את 'הדרך הקלה להפסיק לעשן' של אלן קאר.
הרבה נאמר כבר על הספר הזה. אומרים שכל מי שקרא אותו הפסיק מיד לעשן. אומרים שהרבה מעשנים כבדים התחילו לקרוא אותו לפני שנים, ומאז קוראים מילה או שתיים בכל שבוע מהחשש שלא יוכלו לעשן יותר מרגע שיגיעו לסיומו. אני שמעתי באופן אישי על יותר מאדם אחד שקרא רק את מחציתו של הספר ובכל זאת לא הדליק סיגריה מימיו.
אתם יכולים לתאר לעצמכם כמה סקפטי הייתי לפני שפתחתי את הספר.
בואו נתחיל מזה שהספר כתוב רע. מאוד. גם אם נעזוב לרגע את הטפיחות המעצבנות של אלן קאר על שכמו שלו, ואת הנטייה המעצבנת שלו לחזור על אותם משפטים כמה וכמה פעמים במהלך הספר ברמת ה- ctrl-c ctrl-v, הוא מעט משעמם, יש בו בעיות תחביריות ושגיאות לא מעטות. הוא נוטה לדמגוגיה זולה והשיטות שלו לפסיכולוגיה עצמית בשקל וחצי מעליבות את האינטליגנציה של כל אדם בוגר שמכבד את עצמו, אבל בסופו של דבר, הוא עושה את העבודה.
סיימתי לקרוא את הספר לפני כשבועיים ומאז לא עישנתי. אני לא יודע איך להסביר איך הוא עושה את זה אבל הספר המטופש הזה ממש הוציא לי את החשק לעשן. אני לא יודע אם זו באמת "הדרך הקלה", אבל היא בטח לא קשה כמו האחרות.
לסיכום, הספר ממש גרוע, אבל עשו לעצמכם טובה, וקראו אותו כבר היום.
חמש סיגריות המעלות עשן מתקתק לחלל האוויר.
הדרך הקלה להפסיק לעשן / אלן קאר / הוצאת בבל/ מאנגלית: ארז אשרוב
נ.ב:
זו אולי הדרך הקלה עבור מי שמפסיק לעשן, אבל לא עבור מי שנאלץ לסבול אותו. אני מתנצל בפני כל מי שסבל אותי בשבועות האחרונים.
קראו גם:
על הקשר בין כתיבה וסיגריה
סיגריות או לא- הנה ספר על ילדים שלא ימותו עוד המון שנים
ואיך אפשר לדבר על גמילה בלי להזכיר את הספר הזה?
