באני מונרו הוא סוכן מכירות מדלת לדלת שנוהג להתחיל (ולגמור) עם כל דבר שזז. הוא מוכר מוצרי קוסמטיקה מבלי לשים לב לכך שהוא מפיץ כיעור. אשתו מתאבדת בתחילת הספר – די בגללו – והוא נשאר עם בנו בן התשע שמסיבה בלתי מובנת מעריץ אותו. ילד שהוא מזניח באופן שיטתי.
באופן כללי, באני מונרו הוא בן אדם די דוחה.
אם לא היה מגיע הילד אני לא בטוח שהייתי צולח את הספר הזה. הילד החנון עם משקפי השמש שכל היום קורא באנציקלופדיה שלו ומחפש את אמו המתה בין האנשים ברחוב- באני ג'וניור הוא כמעט ההפך המושלם של אביו החלאה. הוא ביישן, שקט והכי חשוב- נוגע ללב באותה מידה שאביו דוחה.
כבר בפרק הראשון (וכמובן בשמו של הספר) אנחנו מקבלים הבטחה לכך שבאני מונרו ימות. רוב הזמן קיוויתי שזה יקרה בקרוב, אך במהלך הקריאה היו קטעים בהם אפילו קצת ריחמתי עליו.
ניק קייב כותב ספרים כמו שהוא כותב שירים. מלוכלך, אפל ועל הקצה. יש רגעים שזה מרגיש כאילו הוא מנסה למתוח את הגבולות ולבדוק לאן הוא יכול להגיע אתך. לא תמיד זה עובד. יש פעמים במהלך הספר שההזיה גוברת על המציאות ולא תמיד אתה בטוח מה קורה באמת ומה לא.
סך הכל ספר טוב, אם כי לפרקים מוזר ולא ברור.
ובגישה קצת יותר מתאימה לספר: שלוש וחצי דוגמיות של קרם נגד הזדקנות העור.
מותו של באני מונרו / ניק קייב / מודן הוצאה לאור / מאנגלית: רוני בק
נ.ב
אהבתי את התודה המיוחדת לקיילי מינוג ולאבריל לאבין בסוף הספר
