אם היו שואלים אותי בסוף שנות התשעים מי הוא הסופר האהוב עלי, רוב הסיכויים שהייתי נקרע בין שניים. בפינה הימנית של הזירה ניצבת לה ג'יי. קיי. רולינג, כוכבת הרוק של ספרות הילדים האנגלית, שבאותם ימים בדיוק הוציאה את הספר השלישי בסדרת הארי פוטר המופלאה שלה. בפינה השמאלית, במשקל נוצה ובגובה ממוצע, ניק הורנבי – גם הוא אנגלי, שספרו השני "נאמנות גבוהה" תורגם באותה השנה לעברית. תאמינו או לא, אבל באותם ימים הייתי אוהד כדורגל פעיל מאוד של הפועל ירושלים, כזה שלא הפסיד אף משחק בית או חוץ של הקבוצה (כולל משחקים אזוטריים בגביע הטוטו בנהריה), וספרו הקודם של הורנבי, "קדחת המגרש", היה פחות או יותר התנ"ך שלי. "נאמנות גבוהה" לא אכזב ופיתח חלק גדול מהאיכויות שהיסודות שלהן הונחו כבר בספרו הראשון של הורנבי, וכך הצליח לקנות לעצמו מקום חם לצד צעיפי כדורגל שלי.
מאז חלפו להן כמה שנים. ג'יי. קיי. רולינג סיימה את סדרת הארי פוטר ופרסמה כמה ספרים שהוכיחו מעל לכל ספק שהיא אחת הסופרות המוכשרות של דורה, הפועל ירושלים ירדה כמה ליגות והתפצלה לשתי קבוצות נפרדות, אני עזבתי את ירושלים לטובת תל אביב ולטובת קטמון, וניק הורנבי המשיך לפרסם ספרים, כשעם כל אחד מהם הוא איבד מעט מהזוהר שלו.
אם להתחיל מהסוף, ספרו האחרון של ניק הורנבי הוא לא הגרוע ביותר שהוא כתב. הספר הגרוע ביותר שהוא כתב הוא "ג'ולייט, הגרסה העירומה", והוא יצטרך לעבוד קשה מאוד כדי לכתוב ספר יותר גרוע מזה. אז לא, "מצחיקונת" הוא בהחלט לא הגרוע ביותר.
נחזור לרגע להתחלה. אי אז באמצע שנות השישים העליזות של המאה העשרים, ברברה פארקר עוזבת את בית אביה בבלקפול, עיירת חוף בצפון מערב אנגליה, ונוסעת למעלה מ- 400 קילומטרים ללונדון, שם היא מתכננת לכבוש את הבמות ולהפוך לקומיקאית. לצערה, כשהיא מגיעה לעיר הגדולה היא מבינה שהמרחק בין החלום ובין החיים האמיתיים יכול להיות גדול יותר זה שבין עיירת ילדותה ובין דירת החדר הקטנטנה שהיא חולקת עם שותפה. זאת, כמובן, עד שיגיע המהפך הגדול. הרי למה שתקראו את הספר הזה אם הוא לא מתכוון להגיע?
אז תנו לי רגע לאכזב אתכם. הוא מגיע. ואל תצעקו עליי, כי זה לא ספוילר אם זה מופיע על הכריכה האחורית ואם זה הדבר הכי צפוי בעולם. ותנו לי לאכזב אתכם פעם נוספת. במקרה של הספר הזה, אם זה צפוי, זה מן הסתם יקרה. אני לא יודע אם זה בגלל שנגמרו לניק הורנבי הרעיונות, או שהוא סתם התעייף, או שזה בגלל שהוא יודע שהספר הזה יהפוך מתישהו לסרט והוא לא רוצה לאכזב את הצופים, אבל אין ב"מצחיקונת" שום דבר מפתיע. אני לא מצפה שיקפוץ ליצן מקופסה בכל עמוד שני, אבל הייתי שמח להיתקל פה ושם במשהו מקורי או לפחות לא צפוי במאת האחוזים. לא הייתי מתפלא לגלות שמי שכתב באמת את הספר הזה היה אלגוריתם ממוחשב שהתבסס על יצירות קודמות.
העובדה שמזה הרבה זמן שלא קראתי ספר שטוח כמו הספר הזה מחזקת אפילו יותר את התחושה הזאת. הדמויות בו חסרות כל עומק אישיותי או רגשי, העלילה שלו יבשה וחסרת מעוף, וכל מהלך הסיפור בו נראה כאילו נכתב כלאחר יד, רק כדי למלא את העמודים ולעמוד במכסה כלשהי. בשלב כלשהו חשבתי שכל העניין הזה מכוון, ומיועד להמחיש את החדגוניות של המדיום הדו-ממדי של הדמויות הטלוויזיוניות שמתוארות בו. שני דברים הפריעו לי בתיאוריה הזו – 1. היא לא נכונה. אפשר אפילו לומר שההפך הוא הנכון. הורנבי מנסה להפוך את היצירה הטלוויזיונית של הגיבורים (והגיבורה) שלו לגדולה מהחיים. הוא פשוט לא עושה את זה מספיק טוב. 2. יותר עומק מזה אני יכול למצוא במר קו.
לכל אורך הקריאה בספר הפריעה לי התחושה שקראתי פעם משהו דומה, עד שבסופו של דבר הבנתי. מדובר בגרסה עייפה, חסרת נשמה ונעדרת אמביציה של "ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי". עכשיו, אני האדם האחרון שאפשר לומר עליו שהוא מעריץ גדול של מייקל שייבון, אבל "קוואליר וקליי" הוא ספר מושלם, וזה הדבר האחרון שאפשר לומר על "מצחיקונת". באמת שהייתי יכול לסלוח על חוסר המקוריות (כי בינינו, כמה סיפורים מקוריים עוד נשארו בעולם) אם לפחות הכתיבה הייתה טובה, או לפחות מעניינת. היא לא.
למרות כל מה שכתבתי, מדובר בספר קולח וקליל שאפשר לקרוא בנשימה אחת, ולו רק בגלל שהוא לא דורש שום דבר מהקורא. אם הייתי חייב להקביל אותו למשהו, היה זה לקינוחים פרווה בסיומה של חתונה כשרה למהדרין. הוא לא מועיל ולא מזיק, לא מעניין ולא משעמם. הוא שם. תקראו אותו, אל תקראו אותו, החיים שלכם ייראו אותו הדבר לפני ואחרי.
שתי תכניות ספיישל בערוץ הבידור, וגם זה רק בשעות הקטנות של הלילה.
מצחיקונת / ניק הורנבי / מודן הוצאה לאור / מאנגלית: גיא הרלינג
נ.ב
כן, אני אמשיך לקרוא את הספרים של ניק הורנבי, ולו בשל התקווה שהוא יצליח לשחזר את בעיטת הפתיחה המוצלחת שלו.
קראו גם:
אם כבר כותבים ספר שלא קורה בו כלום, אז לפחות שהוא יהיה מושלם
עוד סופרת בריטית שידעה ימים טובים יותר בשנות התשעים
עוד קצת על ספרים שמגיעים לקולנוע
