העולם תוסס, מלחמות וקרבות רוחשים בכל מקום, טיפוסים תככניים בעלי אינטרסים שונים ומשונים בוחשים בקלחת, והכי חשוב, החורף הולך וקרב. אז נכון שחוץ מהקטע עם החורף זה נשמע קצת כמו ישראל, אבל בעצם מדובר בספר הרביעי בסדרת המופת 'שיר של אש ושל קרח'.
'משתה לעורבים' קצת שונה מקודמיו. ג'ורג' מרטין מביא כאן נקודות מבט של דמויות שלא הופיעו בספרים הקודמים וזונח לחלוטין דמויות שהתרגלנו אליהן ולוקח רגע או שניים להתמודד עם זה, אך ברגע שמתרגלים לדמויות החדשות, הספר לא נופל מקודמיו.
מדהים שגם בספר הזה, מרטין מצליח להפתיע פעם אחר פעם. הוא יודע לגרום לקוראים שלו לצפות לדבר אחד, וברגע שנראה כאילו הציפיות שלהם הולכות ומתגשמות למעוך את הכל בידיו הכל יכולות ולקחת את הסיפור לכיוונים שלא דמיינו שיכולים להתקיים.
למה הוא עושה את זה?
כי הוא יכול, וכי אנחנו רוצים שהוא יעשה את זה. לא הייתי רוצה לקרוא ספר שאני יודע מראש את סופו, ואני מוכן להקריב על מזבח זה את הדמויות המוכרות לי ואת הגישה האמריקאית שגורסת שסוף טוב הכל טוב. לכן, אני נהנה כאשר ג'ורג' מרטין בונה דמות ומשקיע את כל מה שיש לו רק כדי להרוג אותה בחטף ובלי שום רגשות אשם.
סך הכל, אחרי שנכנסים לזה (ולוקח רגע), ספר מעולה.
ארבעה ניסיונות מרי וניצחון פשוט אחד.
משתה לעורבים / ג'ורג' מרטין / הוצאת אופוס / מאנגלית: יעל סלע-שפירו
נ.ב:
שימו לב ללורד באיליש שמסתמן כאחת הדמויות החזקות ביותר בסדרה.
נ.ב.ב:
בפינת המעקב אחרי המתרגם- חזרנו שוב למתרגמת של הספר השני, רק שהפעם היא מסתתרת מאחורי שם משפחה נוסף. יכול להיות שכך היא הטעתה את העורכים של אופוס והצליחה להשתחל לניסיון שלהם לשבור את שיא גינס במספר מתרגמים לסדרת ספרים אחת?
