הספר 'עיר הנעלמים' נפתח במסתורין היעלמותו של ילד בשם רייני טיג בדרכו חזרה מבית הספר. אמו, ששמה לב לכך שהוא מתעכב להגיע הביתה, נלחצת ויוצאת מיד לחפש אותו, תוך שהיא מזעיקה את כל העולם ואחותו כדי לעזור לה. המשטרה מעורבת בסיפור מהר מאוד ומוציאה משלחות חיפושים בכל רחבי נייסוויל, העיר בה מתרחש הסיפור. זה נראה לנו אולי קיצוני, כי בכל זאת עברה רק שעה מאז שהוא נעלם, אבל מסתבר שנייסוויל לא כזאת נייס כמו שיכול להשתמע מהשם שלה, וממוצע ההיעלמויות בה גדול פי חמישה מהממוצע בארצות הברית.
שנה חולפת לה, והבנק הפדרלי בעיר נשדד, דבר שעלול לקרות מדי פעם לבנקים, רק שהפעם השודדים רוצחים בדרך ארבעה שוטרים, לא משהו שהמשטרה המקומית תשכח בקלות.
אתם שואלים את עצמכם מה הקשר? ת'כלס, אין יותר מדי. הספר הזה שופע בסיפורים צדדיים שמתחברים פה ושם באמצעות איזה דמות או שתיים, אבל הקשר ביניהם נראה על פניו מקרי לחלוטין, קצת כמו הסרט 'תמונות קצרות', רק הרבה יותר מוזר.
כן, זה ספר מוזר. חלק מהסיפורים מוזרים יותר וחלק פחות, אבל אין ספק ש'מוזר' היא מילת המפתח פה. איפשהו בין אימה למתח, עם נגיעות של הומור שחור, אבל ממש מעט כדי שאף אחד לא ישים לב חלילה. אם אתם אוהבים טראש, הספר הזה בדיוק בשבילכם, כי בסופו של דבר זה כל הקסם שלו. אני חייב להודות שאני מסוגל ליהנות מטראש מדי פעם, והפעם נהניתי מאוד. הספר כתוב טוב, משעשע לפרקים, מותח באחרים, ובאופן כללי עושה את העבודה נאמנה.
ארבע מראות עתיקות עם כיתוב מוזר מאחור.
עיר הנעלמים / קרסטן סטראוד / מודן הוצאה לאור / מאנגלית: נעה שביט
נ.ב:
הספר נגמר בהבטחה להמשך. האם אכסוס ציפורניים בציפייה? לא. האם אקרא אותו כשייצא? רוב הסיכויים שכן.
קראו גם:
עוד ספר מוזר
עוד הוכחה שטראש יכול להיות מהנה
והנה הוכחה לכך שטראש יכול להיות נוראי
