"מחסום כתיבה הוא מצב שבו סופרים, משוררים או כותבים אחרים חשים קושי ליצור ולכתוב.

מחסום כתיבה הוא מצב שבו זרימת הכתיבה נעצרת. כל כותב נתקל במחסומי כתיבה, אך כאשר המחסום נמשך זמן ארוך, הרי שהוא משמעותי ליצירה, מפריע לה ועלול לפגום בה באופן מכריע, עד כדי אי-השלמה. מחסום כתיבה הוא מחסום פנימי, רגשי ולא משהו חיצוני."

מתוך הערך מחסום כתיבה בוויקיפדיה.

כבר שנים שלא כתבתי כלום, אם לא מחשיבים סטטוסים בפייסבוק וצ'קים לגרושתי. אני לא יודע אם זה מחסום כתיבה, חוסר אמביציה, או סתם עצלות, אבל התוצאה היא אחת. זילץ'

אבל קראתי. קראתי כל כך הרבה.

ואז, יום אחד זה הכה בי. מי שיכול כותב. מי שלא יכול- כותב ביקורות.

הרי אין כמו להוציא את כל הרוע והתסכול שהצטברו בך במשך שנים, בכתיבת ביקורות על עבודתם של אחרים. גם זו דרך להוציא מילים ואותיות אל האור ולתת פורקן לדחף היצירתי הגנוז הזה. ואם אפשר על הדרך להשתלח בכתב יד זה או אחר, הרי שזהו הקתרזיס בהתגלמותו.

אח… הקינאה. הרי ברור שכל סופר שעבר תחת ידי בשנים האחרונות, גרוע ככל שיהיה, הצליח היכן שאני נכשלתי.

לכן, עם המודעות העצמית הרחבה הזאת, ועם קצת רצון ליושר עיתונאי, אנסה להעביר כאן את חוויות הקריאה שלי כמו שהן. מה אהבתי, מה שנאתי, מה קראתי שוב ושוב, ומה זרקתי בגועל באמצע הקריאה.

תגובות ודעות, כמובן, יתקבלו בברכה